לא צפיתי בפדויי השבי השבים למשפחותיהם. זה רגע אינטימי שלהם.
ענוה
שיא הענוה זה ללטף אשה מאוננת.
בעוד שכללי המשחק הם שתמיד אני למעלה, והשפחה למטה. ולפעמים אני אפילו לכאורה קצת מתנשא, כנדרש בתפקידי. הרי שבאמת אני מסתכל על השפחה בהערצה, ואפילו בקנאה. בהערצה - מהיכולת שלה לעשות את זה. אני לעולם לא הייתי מסוגל לעבור שבריר קטן ממה שהיא עוברת. וגם בגלל הנתינה וההתמסרות שיש בה. בקנאה - כי היא משחקת בצד היותר שווה במשחק הזה, הצד שהריגושים שלו הרבה יותר חזקים, הצד שמפיק אולי גם תועלת נפשית מהמשחק. אני נמצא בצד השולט מתוך חולשה - כי אני לא מסוגל, וגם לא נמשך להיות נשלט - ולא כי זה המקום היותר שווה.
אני לא יודע מה טוב לך ומה רע לך אני לא מתימר לחנך אותך, או לסדר לך את הראש. קטונתי ! אני לא יותר חכם ממך - כנראה שדוקא ההיפך. ואת ילדה גדולה והחלטת שזה מה שאת רוצה, או שזה מה שמתאים לך - להשלט. אז אני מספק לך שרותי שליטה. ומקוה שאני עושה את זה טוב - כמו שרצית.

