הלילה ומחר אלו הימים האחרונים שנותרו לי לעצמי לפני היציאה לצילומים.
ביום ראשון לפנות בוקר מגיע לאסוף אותי מי שהולך להיות סאב ההפקה שלנו - נ'.
נ' נפלא בלהיות סאב הפקה, בישיבה האחרונה (זו עם תקרית הציץ) הוא הביא לנו מאפים מארומה (הוא לא יגיד קוראסונים, הוא אמר: הבאתי לכם מאפים).
הייתי בטוחה שהוא בחור גאה אבל או שהוא דו או שהוא מדחיק או שהוא סאב לא מודע, אני בטוחה שאותה חברה שהוא מספר עליה היא דומית מובהקת, גם אם אין לה מושג מה זה.
נ' הוא גבר שנועד לשרת נשים!
כך או כך - הוא בחור משעשע והוא יהפוך את ההפקה הזו לנעימה יותר מהפעם שעברה.
אני גם לא אהיה בחדר עם המגעילה והנעל מהפעם הקודמת, אלא רק עם המלבישה המקסימה.
אבל מה שהכי קשה לי הוא אבדן הפרטיות, 24 שעות ביממה, 5 ימים ארוכים בשבוע - אני עם עוד אנשים סביבי.
אני יודעת שאפילו אין טעם להביא איתי ספר כי בהפקה יפרשו את זמן האיכות שלי עם עצמי כהתנשאות, והרי אני צריכה להיות כל הזמן "אחת מהחבר'ה".
לא הספקתי להתארגן עם מחשב נישא ואינטרנט אז תאלצו להסתפק בי בגיחות שישבת בלבד, ובטח תקראו כאן המון חוויות חדשות מההפקה הזו.
היה לי מאוד קשה בצילומים הקודמים ואלו היו רק שבועיים, עכשיו זה הולך להיות סשן ארוך יותר ובלי סייפוורד שיפסיק את הסיוט.
לפחות הפעם החברה הכי טובה שלי בארץ לפחות חלק מהזמן, וגם בעוד שבוע וטיפונת מגיע האיש שלי ממיאמי והוא הבטיח לפנק אותי במסאז'ים ולהשיב לי כוחות. מקווה שההבטחה תקויים במלואה.
בפעם האחרונה הבטחה שכזו הופרה בדיוק כשהייתי הכי זקוקה לה וזה הסתיים בפיצוץ.
כל כך בא לי שהפעם זה ילך, שזה איש שיודע לתת מעצמו בדברים הקטנים והגדולים, שירגיש אותי ויהיה קשוב אלי ותמיד יגרום לי לחייך כמו דולפינה (:
שאני ארגיש כל כך בטוחה איתו שלא תהיה לי בעיה להרחיק דובים שבאים לחטוף אותי, שגם כשהוא יהיה שם ואני פה - אני אדע שהוא תמיד איתי...
כשאנחנו מדברים זה מרגיש כל כך נכון, כל כך אמיתי, הוא מצחיק אותי, הוא מרגש אותי, הוא מעניין וקינקי והוא כזה מקסים, והחיוך שלו ממיס אותי בכל פעם מחדש.
זה מוזר לי נורא להתגעגע למישהו שעוד לא פגשתי, לקרוא לגבר שלא נגע בי בכלל - האיש שלי, אבל מהרגע שהיה חיבור בינינו הוא חזר והדגיש שהוא שלי אם רק ארצה, הוא ידע לתת לי את ההרגשה שזה מה שהוא חש ולכן אני יודעת שכשנפגש סוף סוף זה לא יהיה כשני זרים. החיבור כבר קיים, הוא רק יצטרך להתאים את עצמו מחדש למצב של פגישה אמיתית, למגע, לריח, לטעם...
ואני יודעת שגם אם יהיה לנו הכי מדהים בעולם יחד - בקושי יהיה לי זמן להיות איתו, שלא לדבר על זמן להיות עם עצמי, ורק המחשבה הזו קשה לי.
אני לא אוהבת להתנתק לגמרי מהחיים שלי, מהבית שלי, מהפרטיות שלי, מהאנשים שאני אוהבת...
זה קשה לי.
אבל אני יודעת שכשמישהי מקסימה במיוחד עוד תהיה כאן - אז זה יהיה יותר קל, ואם המאמי ממיאמי מקיים הבטחות והוא יהיה מקסים במציאות כפי שהוא בוירטואליה - אז בכלל זה יתן לי הרבה כוחות לעבור את התקופה הקשה הזו.
ועכשיו אני מתנתקת מכאן שוב, נשארו עוד 3 פרקים לעבור על הסצנות ולתכנן איפור.
עוד כמה שעות וכל התכנון הזה מאחורי.
לפני 19 שנים. 8 ביולי 2005 בשעה 21:32