מחר שוב אני צריכה לקום מוקדם במיוחד, יש לי צילומים על הבוקר לקלטת לילדים. לאחד הליצנים יש אילוצים אז הצילומים מתחילים קצת אחרי 07:00 בבוקר.
מזל שזה באולפנים די קרובים ואין עוד פקקים בשעות האלו אז אני אצא ב 07:00 מהבית ואגיע בזמן.
אני שונאת לקום מוקדם!
זה מאלץ אותי לנסות להרדם מוקדם בערב, ואני בכלל חיית לילה שכזו, אבל אין ברירה.
אולי בזכות הפעילות הגופנית המרובה במהלך סוף השבוע אני אצליח בכל זאת להרדם מוקדם, הרי כשהקאובוי כאן אני לא ישנה הרבה, ועסוקה בהרבה פעילות גופנית מהנה, אז העייפות מצטברת בסופו של דבר...
בשני יש לי גם איזה פרוייקט שכבר מתוכנן הרבה זמן, סוף סוף נתחיל לעבוד עליו ונמשיך משהו שצריך רק לעשות השלמות, ובשלישי יש לי איזה אירוע חברה בחיפה ונראה לי שמשם אני אמשיך צפונה לסדר כמה דברים שלא הספקתי בפעם שעברה, ואז אחזור ברביעי אחה"צ או בחמישי כי בשישי יש לי עבודה מהצהריים ואולי עוד משהו בערב. מחר אני אקבל תשובה לגבי האירוע השני.
העבודה בחיפה שוב תאלץ אותי לקום מאוד מוקדם בבוקר.
אני לא אוהבת את השעות האלו, זה משאיר אותי זומבית כזו לשאר היום...
ובכל השבוע העמוס הזה הקאובוי גם יהיה בסביבה, על הקו בין הבית שלי לבין בית החולים בו אמא שלו מאושפזת אחרי הניתוח, אני מניחה שבשלב מסויים העייפות תכריע אותי ואני ארדם קצת יותר גם אם הוא יהיה בסביבה. כבר היו לי תקופות בחיי שבני הזוג שלי תירגלו נקרופיליה, איתו זה לא קרה אבל לכל דבר יש פעם ראשונה P-:
לפני 17 שנים. 18 באוגוסט 2007 בשעה 20:02