כל הבוקר הקדש לטלפונים בעינייני עבודה.
ב 12:00 הייתי צריכה לצאת כדי להגיע לקנות את החינה לפני שסוגרים ב 14:00 את החנות, אבל כמובן שטלפונים עם בקשות להצעת מחיר עיכבו אותי עוד קצת בבית כי הייתי חייבת לשלוח את הפקס' מיד.
יצאתי מהבית ביותר מחצי שעה איחור והגעתי לת"א 10 דקות לפני הסגירה, התקשרתי למוכרת וביקשתי שתחכה לי כמה דקות במידה ולא אספיק להגיע בדיוק בזמן ואז היא אמרה שנראה לה שהם מכרו את שני הבקבוקים האחרונים אתמול, ועוד למי? למישהו מחו"ל שאני הפנתי אליהם. צחקתי איתה "ככה?אני שולחת לך לקוחות ובסוף אני נדפקת?" היא הבטיחה לי שמחר יביאו עוד אבל ידעתי שמחר אין סיכוי שאספיק לעבור שם כי אני יוצאת לעבוד ב 07:00 בבוקר ואחזור ישר להופעה וביום שישי יש לי כבר שני אירועים.
תוך כדי שדיברנו היא חיטטה במגירות ובארונות ולמרבה המזל היא מצאה את הבקבוקון האחרון שנפל לו באיזו פינה.
באתי אליה בריצה וכמעט נישקתי אותה מרוב שמחה והקלה.
משם המשכתי במהירות לפגוש חבר עם הכרטיסים להופעה, חיבוק כייפי, התקשקשות מהירה וחזרה לרוץ לקניות עבור אחי הפצוע.
מצאתי איזה שוק וקניתי לו המון ירקות ופירות שזה מה שהמורה שלי לצמחי מרפא לימדה אותנו על עצמות שבורות: להעדיף תזונה צמחונית, לא לעשן, לאכול הרבה סידן מהחי ומהצומח ביחד עם פירות וירקות המכילים הרבה ויטמין C, ולנשנש סויה ושומשום בשפע וגם דבלים זה מומלץ. וכמובן - הרבה עלים ירוקים.
יצאתי עם שקיות מלאות בפלפלים אדומים ועגבניות, מנגו, חסה, עלי בייבי, צנוניות (שהוא אוהב במיוחד) נקטרינות, ענבים ומה לא?
בדרך עצרתי במכולת ושילמתי משכנתא על קוטג', גבינה צהובה וחלב... אפילו בדרום ת"א יש גנבים במכולות, לא רק ב AM;PM כך מסתבר.
אצל אחי חתכתי לנו סלט ירקות ענק עם שמן זית ולימון, ואכלנו יחד ארוחת צהריים טעימה המורכבת מסלט והוא הוסיף גם שתי פרוסות גבינה צהובה בשביל הסידן וגם כי אצלו סלט לבד זה לא אכל והוא התקשר להגיד לאח השני שיביא חומוס כשהוא חוזר מהעבודה "כי יש שם הרבה טחינה וטחינה זה שומשום ואחותנו הגדולה אמרה לי לאכול הרבה שומשום בגלל הסידן".
הקשבנו לדיסק אוסף של חוה אלברשטיין והסתבר שזכרתי את רוב שמות המשוררים שכתבו את השירים, היה לנו דיון מרתק על אמנים ותיקים ואינדיבידואלים כמוה לעומת שבלונת "כוכב נולד". היה לי קשה לחוות דעה על "כוכב נולד" כי חוץ מהתוכנית עם מתי כספי לא ראיתי שום פרק של זה בכלל. הפרסומות והמסחרה עושים לי חררה.
חיכיתי לאחי השני שיחזור מהעבודה ועשינו טקס החלפת משמרות, וחזרתי הביתה.
יש לי הרבה דברים לארגן למחר לעבודה, והיום אני באמת חייבת לנסות ולהרדם מוקדם, אבל בוא נתערב שאין סיכוי שאני מצליחה?
P-:
לפני 17 שנים. 22 באוגוסט 2007 בשעה 18:45