כשעשיתי את הסטאז' שלי בגן ילדים, בדרכי לקבלת פתק ממשרד החינוך שמרשה לי להיות מו"גית (=מורה/גננת) לימדה הגננת את הילדים שיר מקסים של דתיה בן דור, הכוהנת מס' 1 לשירי ילדים בארץ, נזכרתי בו השבוע במהלך הצילומים:
מי שלא מביט מפסיד
=============
מילים ולחן: דתיה בן דור
תפקחו את העיניים,
תסתכלו על העולם,
העולם מלא ביופי
והיופי בחינם,
תענוג להסתכל!
איזה יופי לעיניים
אם יודעים להסתכל
החיים יפים כיפליים!
אז מי שלא מביט
מי שלא מביט
מי שלא מביט מפסיד את כל היופי.
מי שלא מביט
מי שלא מביט
מי שלא מביט
מפסיד!
בימים האלו בהם איפרתי בסרט, שלושה ימים צילמנו בחוף הים, סמוך לחבצלת השרון, בחוף עם חול דק ובהיר, ים צלול והמון צדפים על החוף.
ביום הראשון לצילומים שם לא יכולתי להכנס למים כיוון שמשם נסעתי לעבוד בבר מצווה ליד רחובות ולא היה לי זמן לעבור דרך הבית להתקלח ולהחליף בגדים, אבל ביומיים שאח"כ הבאתי בגד ים ומגבת וברגעים בהם לא הייתי צריכה לעבוד ביליתי במים, בבריכות האלו שבין הסלעים, צפה כמעט בלי לזוז ומתבוננת.
שלדג גמדי עם נוצות בגווני טורקיז מרהיבים עף כל כך קרוב אלי שהרגשתי את משב כנפיו על פני וכל כך נפעמתי שנשמתי נעתקה לכמה רגעים.
כמה דקות אח"כ אנפה לבנה ויפה, עם צוואר ארוך ואלגנטי נחתה על הסלעים במרחק של כשני מטרים ממני, הלכה בצעדים מדודים על הסלעים וחיפשה דגיגים. כעבור דקה או שתיים היא טבלה את ראשה וצווארה בין הסלעים ושלפה משם דגיג אותו בלעה בשתי שניות, והכל מול האף שלי.
כשלא הייתי במים ניצלתי כל דקה פנויה לאסוף צדפים, והים היה נדיב וגליו העלו צדפים מרהיבים ביופיים אחד אחד!
השבוע הזה היה מדהים!
עבודה עם מפיק שאני מאוד אוהבת שדאג לי ופינק אותי ושמח שהסכמתי לאפר בסרט הזה במחיר נמוך מהמחיר שאני גובה לסרט סטודנטים בד"כ, האוכל היה משובח, בעיקר הכריכים הבריאים לארוחת הבוקר, מלחם מלא עם גרגרים וזרעונים, ממרחים טובים וגבינות לאניני טעם עם ירקות טריים ומעוררי תאבון, ואני שקמתי בכל בוקר מוקדם במיוחד, הגעתי לסט רעבה וטרפתי בשמחה את הכריכים המשובחים האלו.
המפיק דאג גם לירקות ולפירות על הסט, שאותם חתכנו ל"חטיפים" ונישנשנו פלפל אדום, קולורבי, גזר, ותפוחים במקום לאכול שטויות כמו שבד"כ מביאים להפקות.
הוא גם לימד אותנו להכין "לימונדת הפקות" שזו לימונדה כמו שאני מכינה בבית רק שבגלל שאין קנקן נורמלי אז חותכים לבקבוק מים מינרלים את החלק הצר כדי להפוך אותו לדמוי קנקן ראוי.
בצהריים זללתי בהנאה הר של סלט יווני במסעדה על החוף, בעוד השאר טורפים פרגיות, שניצלונים וקבב, ובערב כל מה שנותר לי זה לאכול איזו מנת קורנפלקס קטנה לפני שנפלתי שדודה במיטה עד השכם בבוקר למחרת.
אולי זה נשמע משונה שאני בהפקה של סרט ובמקום להתלהב מהמשחק או מהבימוי וכו' אני מתלהבת מהאוכל הבריא והטעים על הסט, אבל למודת נסיון רע של בורקסים ופיצות ורוגעלך בוקר צהרים וערב - זה הרבה יותר משמעותי לי מכל השאר.
כי כשאני אוכלת טוב אני מרגישה טוב ואז אני עירנית ומתפקדת ומסוגלת להעריך את כל השאר.
ואני שמחה שהמפיק הזה, שאני אוהבת גם בלי קשר לאוכל הבריא והטעים שהוא מביא, יודע עד כמה מה שאוכלים על הסט משפיע על תפקוד הצוות, במיוחד בימי צילום קשים מחוץ לאולפן.
היום היתה פרידה מלווה בחיבוקים חמים ונשיקות, החלפת מספרי טלפונים והבטחה להיות בקשר והבעת רצון לעבוד שוב ביחד.
בצוות הזה היה ברור לי שזה לא מהפה לחוץ כמו בד"כ, אלא שבאמת ההנאה של כולם היתה מלאה, ושברגע שנוכל נתאסף שוב כל הצוות לפרוייקט הבא.
לפני 17 שנים. 5 באוקטובר 2007 בשעה 16:18