וניל עם פיצפוצית

ליתר דיוק, אירוע נטול שימוש מוחי, זה מה שהיה לי היום...

לפני כשבועיים התקשרה אלי אמא אחת ובררה לגבי בת מצווה בחוף ניצנים. הסברתי לה מה אני עושה, נתתי הצעת מחיר, היא ביקשה הנחה ונתתי "הנחת אמצע שבוע" מאוד יפה.

כעבור יומיים מתקשר אבא אחד ומבקש פרטים והצעת מחיר לאירוע בחוף ניצנים באותו תאריך שההיא לפני כן שאלה לגביו. שאלתי אותו אם במקרה הוא קשור לאותה אחת ששאלה אותי לפרטים יומיים קודם לכן והוא צחק ואמר שזו אישתו והם לא מתואמים בכלל ונראה שכדאי שהם יתגרשו בגלל זה. צחקתי איתו ואמרתי בחיוך שלא צריך ללכת בגלל זה לרבנות אבל ליעוץ זוגי לא יזיק ללכת, כדי לשפר את התקשורת בינהם.

מספר ימים אחר כך אחד מהם, כבר לא זוכרת מי, התקשר לסגור את האירוע.
כיוון שהבנתי שמדובר באירוע חוף הקפדתי להסביר כי תנאים מסויימים חייבים להתקיים כדי שאוכל לעבוד והם שולחן, כסאות ותאורה טובה. הם אמרו שאין שום בעיה שכן יש מסעדה ליד ונוכל להיעזר בה למטרה זו. הם התעניינו לגבי אטרקציה נוספת של צמות ונתתי הנחה נוספת כדי שיסגרו עם שתינו (כמעט ירדתי לזנות למען האמת) כי רציתי לפרגן לחברה ששוזרת צמות שמתחילה את חייה כסטודנטית תפרנית בשבוע הבא, ורציתי לתת לה התחלה טובה עם כמה מעות בכיס. ידעתי שהיא תוכל לשנורר רכב מההורים ונחלוק בדלק ואז ההנחה תתקזז עם עלויות הנסיעה פחות או יותר.

הגענו לאירוע בחוף, השעה היתה 16:10, חיכינו כעשרים דקות עד שהמשפחה הגיעה יחד עם מיניבוס מלא בילדות בנות 12.
ההורים הפנו אותנו למסעדה להתמקם כדי שנוכל להתחיל בפעילות, בזמן שהם פורקים מהרכב צידניות ומגשים מלאי חצאי פיתה עם חומוס, ירקות וחמוצים חתוכים, שקיות עם בקבוקי שתיה וכלים חד פעמיים ושאר ציוד פיקניק.
מסתבר שהם לא חשבו לתאם עם המסעדה את ההתמקמות שלנו בשטח נורמלי עם שולחן וכסאות וגם לא חשבו להביא בעצמם עוד שולחן וכסאות מעבר לשולחן שהביאו עבור הכיבוד.
שעה שלמה המתנו בצד בזמן שההורים מנסים לשכנע את בעל המסעדה שיסכים שנעבוד שם ולבסוף הגיעו לפשרה שישכירו ממנו שלושה כסאות ויפנו לנו את שולחן האוכל כדי שנוכל להתחיל לעבוד.

פרט קטן ושולי - היה כבר חושך...

תאורה???

אההה כן, האבא הביא מתא המטען שני פנסים כדי שתהיה לנו תאורה. כל הכבוד לו!
הכסאות היו נמוכים, השולחן גבוה, הפנס האיר מעל לראשי הילדות אם היה מונח על השולחן, ואנחנו הצטרכנו לראות את הזרועות והראש ולא חצי מטר מעליהם.
להחזיק את הפנס ביד?
ואיך בדיוק נעשה קעקועים ונקלע צמות? עם הפה????
כבר אנחנו מצטרפות לאגודת אמני הפה והרגל! ברגע זה ממש!

עד שאני איכשהו הנחתי את הפנס על הברכים והחברה סינג'רה את הבנות לפי התור להאיר לה על החברה שלהן שקולעים לה צמות, וגם ככה לא ראינו הרבה כי הפנסים האלו לא היו חזקים במיוחד והעשן מהמדורה חדר לנו לעיניים וקצת קשה לראות מה עושים כשהעיניים שטופות בדמעות ושורפות.

בקושי ראינו מה אנחנו עושות, הגבלנו את הבנות בבחירת הדוגמאות בצורה אכזרית, והשתדלנו לעשות כמיטב יכולתנו כדי שהן תהינה מרוצות למרות התנאים המגבילים.

בכל הסיטואציה ההזויה הזו לא ניגשו ההורים ולו פעם אחת להציע לנו שתיה או משהו לאכול. רוב הזמן הם אפילו לא היו בסביבה.

בשעה 19:00 סיימנו את כל הבנות וביקשנו מההורים לשחרר אותנו.

טיפ? איזו התנצלות על התנאים הקשים? משהו????

חחחחחחחחחחחחחחח

בדיחה טובה!!!