וניל עם פיצפוצית

לא רק אז היה קשה מאוד...

גם עכשיו הוא בלתי נסבל.

נשברתי בזה הרגע והפעלתי מזגן.
בד"כ אני מהאנשים שמאוורר מספיק להם, אבל כולי נוטפת והיה לי כל כך חם שלא יכולתי להתיישב מול המחשב בצורה נורמלית ולחשוב, ומכיוון שאחד מקוראי וחברי היקרים החליף את הטור של יאיר לפיד בבלוג שלי - אל לי לאכזב אותו לנוכח הכבוד הרב שהוא חולק לי.

עבר עלי כרגיל בימי הפקה - שבוע מטורף.

עברו עלי בו לא פעם מחשבות בעלי זיקה בדס"מית כמו פינטוז על הכנת גאג וכבילת כמה ילדים באמצעות גאפר (למי שלא מכיר - זהו נייר דבק רחב וחזק שמשמש רבות בהפקות), או הצמדת השפתיים שלהם ע"י קליפס קרוקודיל - לא משנה מה - העיקר שיהיה שקט.
גם שקלתי לברר אם יש רטלין באבקה למהול בפודרה ולהשקיט ככה כמה מההיפראקטיבים של ההפקה.
עוזר הפקה אחד הציע לי להחליף את הליפ-גלוס בדבק 3 שניות...

סמלי קאט החליט שלהצחין כמו גוויה זה לא מספיק והגיע הזמן גם להיות זנב מעצבן וכל הזמן נדבק אלי ולמלבישה ולא סתם את הפה לרגע.

אתמול בערב כבר הייתי על סף חירפון ועשיתי לו שיחה ארוכה שבסופה הוא התנצל וכמעט בכה ואני מקווה שהוא יפיק לקחים מהשיחה ויתחיל להתנהג בצורה אנושית ונעימה יותר ושלא לדבר - ידידותית וריחנית יותר לסביבה.

גיליתי שהדרך הטובה ביותר להרגיע בני נוער מעצבנים בזמן הצילומים זה לאיים עליהם שאם הם יגזימו אז אני מאפרת להם אפקטים של חצ'קונים בכל סצנת קלוז אפ שלהם, מספיק להגיד להם שיש להם התחלה של חצ'קון ואם הם יתנהגו יפה אני אשים להם משחה מיוחדת שתייבש אותו ואסתיר להם אותו היטב במייק אפ כדי שהם ירגעו לפחות סמוך לזמן הצילומים.

מעולם קודם לכן בחיי לא מצאתי את עצמי משתמשת בחצ'קונים כבנשק יום הדין, קטע הזוי ממש...

עוד דרך לסחוט מהם התנהגות טובה למשך רבע שעה בערך היתה לעשות למלבישה ולעוזרי ההפקה קעקוע חינה ולעורר את קנאת הילדים.
הבטחתי לעשות למי שיתנהג הכי יפה קעקוע מדהים כשיסתימו הצילומים, כרגע הם יודעים שאסור להם בגלל הקונטיניואיטי.

כבר כל הצוות למד את המילה הזו כולל הילדים, כיוון שיצא שבעצם היחידות שזה מעניין אותן על הסט אלו המלבישה ואני, אם זה היה תלוי בבמאי ובנערת התסריט/מלקקת אישית שלו - אז הילדים היו נראים בבגד אחר ועם צלקת או פצע אחר בכל סצינה גם כשהיא מתרחשת באותו מקום ובאותו יום תסריט בפרק עצמו.

יצא שאנחנו במין מאבק מתמיד מול הבמאי והצמודות אליו בנסיון לשמור על הגיון תסריטי שבעצם מעניין רק אותנו מסתבר...

דבר אחד טוב יצא מהמאבק הזה - המפיקה פתאום קלטה עד כמה נערת התסריט לא בקיאה בתסריט ובניהול התסריט שזהו תפקידה, ועמדה להעביר את התפקיד של הכנת קלסר קונטיניואיטי לאחד מעוזרי ההפקה ואז רק המטומטמת נבהלה ואמרה שהיא תכין את הקלסר וביקשה לראות את החומר הכתוב שלי ושל המלבישה כדי להעתיק לקלסר שלה.
סרבנו בטענה שיש לנו קודים מקצועיים סודים ואנחנו לא מוכנים לתת את החומר הזה לה וגם ככה היא לא תבין כלום (כמובן שצפינו מראש שזה יקרה ולכן באמת מילאנו את הקלסר שלנו בקודים שמובנים רק לנו ונראים הכי לא ברורים למי שלא בקיא בביגוד ובאיפור שהשתמשנו בהם על הסט).

זה היה מאוד משעשע להיות יצירתיות ולתאר טריקו תכלת עם ההדפס ORBAN באדום על החזה כ - T שמים אורבנים ואת המייק אפ שלי לפי קודים של האות הראשונה של חברת האיפור או גוונים כגון ברנדי, אפרסק, וכו' שאין קשר בינם לבין הגוון האמיתי של המייק אפ. גם המלבישה וגם אני נקרענו מצחוק מהתיאורים שהמצאנו לבגדים כמו - T עוגת שוקולד קרם לטריקו שכבות בחום ואוף וויט...

ההומור היה הדבר היחיד ששמר על שפייותינו באמצע הטירוף הזה.

בנוסף על כל הלחץ במחלקה שלנו, מנהלת הארט התפטרה וכיוון שאני היחידה על הסט שיודעת לצייר או לגזור בקו ישר - קראו לי כל חצי דקה להכין מערכת שעות ללוחות השעם בתפאורת של חדרי הילדים, לגזור תמונות ממעריב לנוער, להכין כל מיני פיצ'יפקעס לקשט את המראות וכו'...
למזלי כל זה לוקח לי דקות ספורות ןגם תמיד יש לי בתיק מספרים וטושים לא מחיקים וכל מיני דברים אחרים שעזרו לי רבות בתפקידי כארט החדשה.

אתמול הביאו סוף סוף ארט במקום זו שהתפטרה, גם לה זו הפקה ראשונה, אבל היא קיבוצניקית לשעבר שהכינה תפאורות להפקות הפנימיות של הקיבוץ ויש לה ידים טובות. אמנם גם היא לא יודעת לצייר והיא כבר ביקשה ממני עזרה בכמה דברים - אבל היא חמודה אז אני אנסה לעזור לה כדי שהיא לא גם תתפטר.

עוד קטע הזוי הוא שיש דמות של אבא של אחת הילדות שהוא אמור להיות קצין בכיר בחיל האוויר לפי התסריט וכבר זה נאמר בכמה סצנות שהצטלמו.
פתאום הבמאי החליט שהמדים של חיל האויר נראים כמו מדי השוטרים יותר מדי (מה לעשות, זה לא המלבישה קבעה - זו החלטה של כוחות הבטחון שלנו מלמעלה) ויש כבר הרבה שוטרים בסדרה גם ככה אז שהאבא ילבש מדים ירוקים.
סבבה, אמנם לא הגיוני לחלוטין (זוכרים כבר את הקיטור הקודם על ההגיון הלא קיים של הבמאי?) אבל למה להזכר יום לפני הצילום כשאנחנו בהסגר בפנימיה ולא התאפשר למלבישה לארגן מראש מדים לשחקן שגובהו 190 בערך???
המפיקה שלחה אותנו על הבוקר להביא מהבית שלה את המדים של בן זוגה למרות שהסברנו לה בעדינות שהוא ממש לא 190, והמכנס שלו יגיע לשחקן בקושי לביצה השמאלית (המלבישה היתה עדינה בפני המפיקה ואמרה לה שזה יגיע לו לברך, אבל בינינו ידענו שהמצב חמור בהרבה...)
שעה וחצי לפני צילום הסצינה נשלחה מונית ספיישל לאיש מקסים משלנו, הלא הוא ABYSS שחוץ מלהיות חבר טוב ואיש מקסים הוא גם עושה מילואים וגם לובש את המידה הנכונה.

אני כבר מתארת לעצמי איזה מצחיק יהיה להסתכל על הסדרה ולראות בכל סצנה וסצנה: היי, הנה הטריקו הסגולה שלי, או - הנה הטריקו השחורה שלי, הנה הגופיית ג'ינס של ליוויס שקניתי בויצ"ו ב 10 ש"ח, הנה החולצה האיומה של ידידי הקוסם, הנה המכנס הצבאי של אביס, עכשיו אלו הם הבוקסר הטורקיז שלי, הנה טריקו השינה של המלבישה, הנה הג'ינס הגזור הישן שלי, הנה המכנס הצבעוני שביאנקה הביאה לי לפני שטסה לטיול וכו'...

בסדרה שתוקרן ב YES ואח"כ בערוץ 2 לא נותנים למלבישה תקציב הולם והתוצאה היא שההלבשה מתבססת על הבגדים של הילדים ועל בגדים שהגיעו מהארונות הפרטיים שלנו ושל חברינו היקרים בהתאם לדרישות התסריט והבמאי (שזה אותו דבר בעצם)...

עברו שבועיים...

יש עוד 4 שבועות כאלו לפני, למזלי בסוף שבוע הבא אנחנו יוצאים לשבוע מנוחה להטעין מצברים לפני הסשן הבא.

אני מתכננת לעלות צפונה לאמא ואבא, להתפנק אצל סבא וסבתא, לשחק עם אחי הקטן ולהוציא דרכון כדי שבספטמבר אחרי ההשלמות צילומים באילת אני אמשיך אולי לסיני לצלול קצת.

אחרי כל הרעש שהילדים המתבגרים האלו עושים אני חייבת את הדממה הזו שיש מתחת למים.