זה מה שהיה לי השבוע, אבל לשמחתי קרה בו משהו כל כך משמח שזה פיצה אותי לגמרי על כל האיכס של השבוע הנוכחי!
הזוועה התחילה כשעבדתי בכל הבקרים האלו כמודל לקבוצות קשישים באיזה מרכז פיס לגיל הזהב עם אחת המורות הכי מעצבנות שיצא לי לפגוש אי פעם בחיי.
ניחא היה לה רק מבטא ארחנטינאי כבד, זה דווקא יכול להיות נחמד לפעמים, אבל כשמלווה לזה קול מאנפף וצורמני וחוסר יכולת לסתום את הפה ליותר מ- 15 שניות רצופות זה כבר גובל בעינויים על הבוקר כל בוקר במשך שבוע שלם.
צרפו לזה את העובדה שהיא גם לא החליפה בגדים כל השבוע אז בימים האחרונים כשהיא נעמדה צמוד אלי כדי להסביר משהו לקשישים (בצעקות כמובן, אחרת הם לא ישמעו) אז לא רק שעור התוף שלי זעק הצילו אלא גם נאלצתי להלחם ברפלקס ההקאה כתוצאה מהריחות שנדפו ממנה.
הבעיה המרכזית היתה שכיוון שהיא לא יכולה לסתום את הפה אז היא היתה חייבת להסביר, וכיוון שללמד היא לא ממש יודעת אז היא חזרה על אותם משפטים שוב ושוב במשך כל השבוע כמו תקליט שבור וכל הזמן צמוד אלי בצורה שגרמה לי לרצות לאבד את ההכרה למשך שאר השיעור, דבר שלצערי לא קרה אז נאלצתי לסבול בשקט עד הסוף.
כמובן שכשמרפי נהנה להתעלל באנשים הוא עושה את זה עד הסוף, ולכן עוד זכיתי השבוע לעבור הפסקת חשמל יזומה של חברת החשמל, שגרמה לי להגיע הביתה ולגלות מקרר שלא עובד ומוצרי חלב מקולקלים בשפע.
לפחות החתולים למטה יצאו מאושרים ושמנמנים מהתקלה הזו.
אני התנחמתי בחשמלאי נחמד שגילה שרק נשרף איזה חלק והחליף אותו בסכום סביר וכתב לי מכתב לחברת חשמל שמסביר שהחלק נשרף עקב מתח גבוה בזמן חזרת החשמל מההפסקה. הוא אמר שיש סיכוי טוב שעוד כמה חודשים אקבל את הכסף הזה מהם בחזרה.
חוצמזה היה לי בר מצווה של בן של חברים שהבטחתי לפנק אותם בקעקועי חינה וציורים על פלאפונים לילדים באירוע. החברים דאגו לי לטרמפ עם זוג חברים אחר - שהם זוג מטורלל למדי אך גם משעשע, אבל ההתעקשות של הגברת לעשן באוטו (זה שהחלון היה פתוח לא ממש עזר לניטרול הריחות) כי זה הזמן היחיד שהיה לה לעשן, עלה לי בבריאות כי כל העשן עף אחורה אלי וזה היה מסריח נורא!
באירוע עצמו היה אוכל זוועתי למדי, וכשהגעתי באמצע הלילה הביתה עם בחילה מהקפיצות של האוטו ביחד עם העשן - פשוט רצתי להקיא הכל ולישון כמה שעות עד הבוקר הזוועתי הבא.
הדבר שעשה את השבוע הזה לנסבל ואפילו למשמח אלו ימי ההולדת של אנשים שאני אוהבת מאוד, ולידה של נסיכה קטנה ומדהימה שהתאהבתי בה מהדקה הראשונה!
לפני 17 שנים. 1 בנובמבר 2007 בשעה 12:11
