הזמן טס כשנהנים, והחיים זורמים מהר...
עוד יום ועוד יום ופתאום עבר שבוע ובכל שבוע יש חוויות חדשות, שיחות מרגשות, הפתעות.
ברביעי הבא אני אחגוג 35 שנות קיום, עוד לא יודעת איפה ואיך אבל אני אחגוג!
כל שנה שעברה הביאה עימה כל כך הרבה דברים טובים, מאתגרים, משמחים, מרגשים...
השנה האחרונה בכלל הכילה בתוכה דברים מופלאים, המפגש המחודש עם האהבה הראשונה, מפגש נוגע, ממלא, מיוחד, סגירת מעגל אחד ופתיחת מעגל אחר בעצם יותר כמו ספירלה כי זה אותו מעגל ממקום אחר, גבוה יותר, בוגר יותר, מיוחד יותר, הרבה דברים יותר.
קשה לי לקלוט שאני כבר בת 35 אוטוטו, זה תמיד הרגיש גיל "מבוגר" כזה, ואני עוד הרגשתי כמו חיילת משוחררת מיד אחרי הצבא, עם ההרפתקאות והטיולים, הלימודים והחיפוש העצמי.
לאט לאט היציבות התגנבה לחיי בלי שהתכוונתי, כבר לא עוברת דירות כל הזמן, כבר לא מחליפה עבודות ומקצועות לימודים, נמצאת כבר הרבה זמן באותה מערכת יחסים מיוחדת שהיא חדשה וישנה כאחד, ומרגשת ומאתגרת תמיד.
פתאום אני כבר לא מרגישה כל כך רחוקה רגשית מהגיל הביולוגי שלי, פתאום אני מרגישה מוכנה אליו, שמחה אליו, שלמה איתו לחלוטין.
זה לא שאני מפסיקה להיות אינפנטילית, אבל אני אינפנטילית קצת יותר בוגרת עכשיו, לפחות בתחושה הפנימית שלי, מה שלא מונע ממני לזמזם לעצמי שירים מסרטי דיסני ולראות סרטים מצויירים, כמובן! אני כבר שבוע מריירת מול "ספר הג'ונגל - מהדורה מיוחדת" ומספרת לעצמי שאני הולכת לקנות אותו לאחי הקטן לכבוד חנוכה, הרי אני יודעת שיש סיכוי טוב שהוא יעזוב באמצע כדי לשחק במחשב ואני אשאר עם אבא שלי לראות את הסרט עד הסוף ועוד אזיל דמעה כשמוגלי ילך בסיום אל הכפר עם בני האדם...
לפני 17 שנים. 20 בנובמבר 2007 בשעה 21:26
