וניל עם פיצפוצית

השכמה מוקדמת, השעון מכוון כבר ל - 06:00 אבל אני אכוון אותו לרבע ל, ליתר בטחון. שיהיה לי קצת יותר זמן "נודניק" לפני שאצא מהמיטה החמה לבגדים הקרים שמחכים על הכסא שלידה.
שונאת לקום מוקדם.
לאחרונה אני מתעוררת מוקדם מאוד בבוקר אבל אחרי נישנוש יוגורט אני חוזרת למיטה לעוד שעתיים שלוש של התכרבלות, לפעמים רק עם המוזיקה, לפעמים גם עם ספר טוב, ולפעמים רק אני והמחשבות.
אבל מחר אני אצטרך לצאת מהמיטה מוקדם מבלי לחזור אליה להרבה מאוד שעות.
קשה לי עם הידיעה הזו, הדבר היחיד שמקל על הטראומה העתידה לקרות היא הידיעה שאפגוש מחר את המפיק הנחמד שהוא גם סידר לי את ההשכמה המוקדמת הזאת תמורת סכום די סמלי, אבל גם הסכום הזה עוזר להתפרנס.
בשבילו עבדתי גם עבור פחות, למען האמת. אני פשוט אוהבת אותו כאדם, וכמפיק ואוהבת לעבוד איתו. אני גם יודעת שהוא ידאג לכך שיהיו סנדוויצ'ים ממש שווים על הסט, כאלו מלחם בריא עם הרבה ירקות וכל מיני דברים טעימים בפנים.
זה עדין לא עוזר לי ללכת לישון מוקדם כמו שאני יודעת שאני צריכה. משהו בי מתמרד מהידיעה שמחר אני משכימה ממש ממש מוקדם. אני לא טובה בדבר הזה שקוראים לו "בוקר", יכולתי להתחיל לחיות בכיף בכל יום החל משעות הצהרים. אבל לא שאלו אותי כשתיכננו את השעות.

אני מתלבטת אם לארוז כבר תיק למחר ולנסוע מהעבודה ישר לצפון או לחכות לרביעי כשאקום בשעה שפויה. גם לקום מוקדם וגם לנסוע שעתיים עם הרכבת המאחרת והנתקעת זה לפעמים נראה יותר מדי עבור יום אחד.

מחרתיים יום הולדת. השנה אני אחגוג אותו בחיק המשפחה. ככה החלטתי שהכי מתאים לי השנה.
לא חגגתי איתם מגיל 28 אני חושבת, בשנים האחרונות תמיד עשיתי לעצמי בבית מסיבה עם קומץ חברים טובים שמסתבר שהוא לא קומץ בכלל.
מה לעשות, אני אוהבת אתכם, אנשים מקסימים!
השנה נחגוג יחד כשאחזור מהצפון, כמה ימים אחרי התאריך הלועזי, כנראה גם קצת אחרי העברי, הם ממש קרובים לי השנה.

אני כבר עייפה, יאללה, מקלחת חמה ולמיטה!