חודש של שיעבוד להפקה הסתיים ועוד חודש כזה בפתח...
קוראת את הבלוג, סורקת את הזכרונות ואין שם כמעט כלום חוץ מהעבודה שהשתלטה לי על החיים.
יחסים של 24/7, קילור לחברת הפקות, לקריזות של במאי, תמיכה מנשלטים נוספים סביבי, כולנו שם במזוכיזם הבלתי נגמר הזה שאין בו מילת בטחון וגם הסאב ספייס נדיר כמו גשם בשנת בצורת.
מתגעגעת לחיים התוססים שהיו לי לפני ומחכה שהקיץ הזה יגמר.
רוצה שוב לצאת לבלות, לפגוש חברים, לא להיות עייפה כל הזמן, רוצה את החופש שלי לנדוד, להכיר, לצלול, לטייל, להחליט על הזמן שלי בעצמי...
מזדהה עם חמי רודנר - "הביאו את הסתיו"
שיהיה לי קריר, חופשי כמו הרוח, עלי שלכת מתעופפים ואני איתם... לעוף, לצלול, לחוות את החופש במלואו...
איזה מזל שלמרות הקושי העצום - האינטנסיביות הזו היא זו שגם מעבירה את הזמן מהר, ועוד מעט השעבוד יהיה מאחורי.
לפני 19 שנים. 30 ביולי 2005 בשעה 13:01