שוכבת על הספה אצל אמא, אמא מתיישבת ליידי ומחייכת "את עייפה בת שלי?"
היה לי יום ארוך אתמול, מלא הרפתקאות כיפיות עם שתי חברות טובות.
בערב הגעתי מותשת לאמא ונשכבתי עם הרגליים מורמות כמו שאמרו לי בטיפשת חלב (ככה חברה שלי קוראת לזה, כי אצלה בקופה האחיות טיפשות, למזלי בסניף שלי הן גם חכמות וגם מתוקות בצורה בלתי רגילה).
"הנכדה שלך משתוללת" אני מספרת לאמא, שמיד מניחה את כפות ידיה הקרות מרחיצת כלים על הבטן ההריונית שלי. רק מהקור אני כמעט קופצת ולא הקטנטנה שבפנים. היא מחממת את הידים ומנסה שוב.
אנחנו עטופות בשקט, נושמות עמוק ומחייכות, ואז היא מתחילה לקפצץ לה בעליצות, הקטנה הזו שבפנים...
מוקפת בכל כך הרבה אהבה, אמא שמחכה לה, סבתא שמחכה גם ושתי סבתות רבות שמשוויצות בבטן עם הנינה.
נכון שגם הגברים שבמשפחה שמחים ומתרגשים, אבל משהו בדורות של הנשים חזק יותר, עוצמה נשית במיטבה.
את ההריון הזה אני הכי אוהבת לעבור עם אמא שלי, האישה המדהימה שנשאה אותי ברחמה 9 חודשים וגידלה אותי באהבה שנה אחר שנה.
לפני 16 שנים. 29 בינואר 2008 בשעה 10:36
