וניל עם פיצפוצית

כמדי קיץ, משלח ידי מביאני לקיטנות, מאלץ אותי להשכים קום ולמצוא את עצמי במצב של חצי שינה מציירת על זאטוטים מצווחים.

גם הבוקר הקצתי השכם וגררתי את עצמי בעיניים עצומות למחצה לקייטנת ילדי פוצי מוצי באיזור השרון היוקרתי.

בכתה הראשונה היו רק בנות מגונדרות, ציירתי בלי סוף לבבות, פרחים ופרפרים מול עשרים ילדות מתלהבות בכתה ב' (עולות ל-ג').

הכתה השניה כבר היתה יותר מעניינת...
עשרים בנים עולים ל- ד' ושתי מדריכות יפות מראה בגיל תיכון... הבלגן והרעש חוגגים שם.

מפרפרים ולבבות עברתי לגולגלות עם עצמות של שודדי- ים, נחשי קוברה, ולעדינים שבחבורה - דולפינים.

בלב המהומה והרעש ניסו המדריכות להשליט קצת סדר בבלגן ומולי התרחשה הסצנה הבאה:

אחת המדריכות עולה על שולחן מול כל הבנים ואומרת בקול רם וסמכותי:

"אני מלכת העולם ואתם הנתינים שלי! חובה עליכם לציית לכל פקודה שאתן לכם! מי שיתנהג בצורה יפה, יהיה שקט, יקשיב להוראותי ויציית להן - יזכה לנשק אותי על הלחי לפני שהולכים הביתה בסוף היום."

הבנים השתתקו, מאותו רגע התור לחינה היה מסודר, הם לא השתוללו ולא מרחו אחד לשני את הציור, ושחקו להם בשקט משחקי חברה.

מיותר לציין שבזמן הנאום אני חייכתי לעצמי חיוך רחב וחשבתי לעצמי שאם רק הבחורה לא היתה קטינה הייתי מציעה לה לקפוץ לבקר במחוזותינו... לילדה יש עתיד!!!

לקבוצת הבנים הבאה היה מדריך שנראה היה שלא היה מעריץ את אותה המדריכה אלא כנראה היה שם עין כמוני על המדריך של הקבוצה הלפני אחרונה...

הם חיכו לי באולם ההתעמלות, בינתיים הם שיחקו טניס שולחן והמדריך שם.... כאילו יצא מאיזה פרסומת לקאנטרי, כולו שרירי אבל מהשרירים היפים, לא מנופחים מדי, ופרצוף שאי אפשר להוריד ממנו את העיניים.

ציירתי על ילדי הקבוצה כשאני על "ציירת אוטומטית" ובעצם בהיתי בו בזווית העין, וקלטתי שגם הבחור לא היה אדיש...

הוא ניגש אלי ושאל אם גם הוא יכול לקבל קעקוע על הזרוע, עניתי שבשמחה, ואז הוא אמר "אם לא היה לי לא נעים מהילדים הייתי מבקש ממך לצייר עלי במקום אחר..." ונעץ בי מבט רב משמעות, ואני עניתי לו: "אם לא היה לי לא נעים מהילדים הייתי מסכימה (: "
כשיצאתי מהחדר קלטתי אותו מכניס כרטיס ביקור שלי לכיס...

מיותר לציין שבקבוצה האחרונה כבר לא הייתי כל כך מרוכזת (;