זהו! הגיע היום הראשון בשבועות האחרונים בו אני לא צריכה לקום לשום מקום, לא צריכה לאפר המון אנשים, לא צריכה לנדוד ממסיבה למסיבה עם הבטן ההריונית שלי ולחזור הביתה עם רגליים כל כך נפוחות שגורמות לי להזכר בכל הצורות שאני יודעת לקפל מבלונים...
יום אחרי ה-מסיבה בהא הידיעה, והייתי בלא מעט מסיבות פורים בחיי, באף אחת מהן לא היה כל כך כייף ושמח כמו אתמול בלימיט.
היו מאות אנשים, כל מעבר סתמי במסדרון נראה כמו עדלידע באחת הערים הגדולות בארץ מרוב כמויות של אנשים מחופשים ושמחים.
הונילית שלו הראתה אומץ שכזה שלא נתקלתי בו כבר הרבה זמן במסיבות שלנו, והתמסרה בכל רמ"ח אבריה ובעיקר בזוג עופרים מקסימים למכחולי וזכתה במקום השני בתחרות התחפושות. לדעתי היה מגיע לה לזכות במקום הראשון ולו רק כי התחפושת שלה היתה עבודת יד, תרתי משמע, ולא קנויה כמו התחפושת שזכתה במקום הראשון.
חוצמזה גם הציצים שלה היו הרבה יותר יפים!
נכון שהגעתי למסיבה חצי פגר אחרי מסיבה אחרת ואחרי סשן איפור פרטי של אנשים בדרך למסיבות בביתי, ואחרי יותר משבוע של חוסר שינה והתרוצצויות, אבל החום והאהבה שקיבלתי שם הטעינו לי את המצברים ונתנו לי את האנרגיה הדרושה להשאר ערה עד הבוקר.
חברים יקרים שלי, תודה לכולכם!
עשיתם לי סיומת מדהימה לחג המתיש אבל המהנה הזה!
אוהבת אתכם!!!
לפני 16 שנים. 22 במרץ 2008 בשעה 12:09