וניל עם פיצפוצית

שאני מאוד אוהבת, יש לו לב זהב ועיניים טובות וחיוך של ילד וידים של גבר מוכשר.

הוא חבר טוב, והוא תמיד שם, גם כשאנחנו לא נפגשים או לא מדברים הרבה זמן.
הוא איש שמאוד קשה שלא להתאהב בו מיד ולכן הרבה מתאהבות, ולפעמים הרבה בבת אחת.

אבל האמת שבסופו של דבר הוא תמיד לבד...
כי לא הגיעה האחת שתוכל לעשות את המהפך שהוא כל כך צמא לו
עמוק בתוך הלב הטוב שלו.
ורבות ניסו ועדין מנסות ולרגע נדמה להן שהן שלו והוא שלהן
והוא לא...
הוא של עצמו
בתוך עצמו.

הוא נותן מעצמו הרבה להרבה אנשים
הוא אוהב ברכות ובחיוך
אבל את הלב שלו הוא לא נתן לאף אחת באמת
כבר הרבה מאוד זמן...

ומאחורי החיוך יש עצב קטן שלא כולם רואים
עמוק עמוק בתוך הנשמה שלו
יש את החלל הזה ששום דבר לא ממלא
כי לא הגיעה זו שתעורר בו רצון לשינוי
רצון למהפך, רצון להתפכחות
ואולי בעצם קודם כל צריך שיגיע הרצון
ואז תבוא האחת?

אני מתבוננת בו ממרחק
קוראת את השתיקות ואת המילים הסתמיות
שומעת דברים שאני שומרת לעצמי ויודעת
עוד לא הגיע הזמן
עוד לא באה האחת
ועמוק עמוק העצב
והכמיהה
והריקנות
הם שם
יחד עם המון אהבה
שהוא נותן במשורה
למרות שהנתינה שלו עצומה
כרגע האושר שהוא נותן מהול בדמעות
ובמריבות
ובצרות.

כי במקום שהוא נמצא לא דרכה אף אחת באמת
וכל אחת רוצה לגעת ולשנות
והוא לא באמת רוצה להשתנות
בשביל אף אחת

וכשהוא ירצה לשנות - זה יהיה בשביל עצמו
והוא יהיה נפלא עוד יותר ממה שהוא - למרות שקשה להאמין שאפשר
והוא יצליח ויפרוץ - כי הוא מאוד מוכשר
וכשהוא ימצא את המקום המושלם עבורו בעולם
תגיע זו שתהיה המושלמת גם בשבילו
לא כי הוא או היא יהיו באמת מושלמים
אבל זה יהיה כי שניהם יהיו אנשים שלמים
שמצאו את מקומם בעולם.