וניל עם פיצפוצית

מחרתיים אני מגיעה לראשונה למרכז מאז עזבתי אותו לפני שלושה חודשים.
והפעם אני כבר סוחבת איתי הרבה יותר מהבטן שסחבתי אז, עכשיו זה סיבול של עגלה, מינשא, תרמיל גב מלא חיתולים ובגדים להחלפה, חליטת שומר לטיפול בגזים, ציוד לעבודה והכי חשוב - גורונת מופלאה אחת שבגיל חודשיים וחצי תתנסה לראשונה בחייה הקצרים ב"נפלאותיה" של רכבת ישראל.
נגיע לקראת אחה"צ לת"א, נתמקם אצל אחותי, הנקה אחרונה ב 18:00 בתקווה שהיא תחזיק מעמד עד שאחזור מהאירוע לקראת 23:30 - 24:00 או שהגברת תאלץ להסתגל לבקבוק למרות מחאותיה לכל נסיון שעשינו לתת לה את חלב האם שלא באריזתו המקורית...
הכנתי מראש את אחותי שתדע שהגורה לא תמיד חמודה וצוחקת בימים אלו, התקפי הגזים הופכים אותה למסכנונת עם עצבים מרוטים ודמעות כשכל הטריקים לא עובדים מספיק מהר.
אבל אחותי צעירה ומלאת מוטיבציה (בעיקר מוטיבציה להשוויץ בהתרבות הגנים המשובחים של משפחתנו) מוכנה ומזומנה להתמודד עם הכל, לקחה יום חופש כדי להגיע רעננה לאתגר הגדול - כמה שעות איכות לבד עם הגורה.

אני עוד לא יודעת איך אני אצליח לתפקד ביעילות בלי הקטנטונת במרחק ראיה או שמיעה, אני מתגעגעת אליה כשאני במקלחת! עכשיו אני מבינה את הקושי של אשתו של אבא לשלוח אותו לישון יום או יומיים בת"א אצל האחים הגדולים, אני מבינה את האימרה המפורסמת שלה "חבל הטבור לא ארוך מספיק". נורא קשה לשחרר אותם, ובטח בגיל כזה צעיר, היא רק בת חודשיים וחצי, איך בכלל אמהות חוזרות לעבוד שעות ארוכות בלי לראות את הקטנטנים האלו ועוד כל יום, ולא פעם ב... כמו אצלי???
הפרוייקט הבא שלי הוא בספטמבר, קל"ב בכפר ביריד יום הישוב, כשהגורה תהיה ליידי בעגלה או שאמא שלי או אשתו של אבא יעשו לה טיולים סביב.

אני חייבת להתחיל לעבוד קצת יותר ברצינות, בכל זאת לחיות עולה כסף, וחיתולים לא גדלים על עצים לצערי... מזל שהחיים בצפון זולים יחסית לחיים במרכז אז אני לא צריכה להרוג את עצמי וישאר לי זמן בשפע לגדל את הקטנטונת ולהינות ממנה כמה שיותר.

הרי הם גדלים כל כך מהר שצריך לנצל כל יום!