זה מה שאני אומרת בלב כל יום וכל היום כשאני מתבוננת בפלא הקטן הזה שיש לי.
זכינו בבת שהיא גם יפיפיה ומתוקה, תכולת עיניים עם שיער בלונד-ג'ינג'י שכזה, עם חיוך ממיס וצחוק מפיל, ילדה עם אופי נפלא - חייכנית ואופטימית, אחת שצוחקת גם באמצע כאבי גזים כי החיים שלה תמיד יותר כייפים מכואבים והיא תמיד מסתכלת על הטוב שבכל דבר.
היא אוהבת להיות בחוץ יותר מכל דבר אחר, רק תנו לה להינות מבריזה תחת איזה עץ ירוק והיא מאושרת וצוחקת והעיניים שלה נוצצות.
כשהיא פותחת את העיניים בבוקר ורואה אותי מסתכלת עליה בחיוך, לא רק שהיא מחייכת וצוחקת אלי - היא גם מושיטה יד ומלטפת לי את הפנים. ברגעים האלו הלב שלי נמס כמו חמאה ביום שמש.
תמיד אהבתי ילדים, תמיד רציתי בבוא היום גם להיות אמא בעצמי, ובימים אלו כשעברה שנה מאז הריתי אותה, וארבעה חודשים כמעט מהיום שנולדה, אני יודעת שהמציאות עולה על כל דמיון וכמה שידעתי שאהיה מאושרת כאמא - במציאות אני מאושרת פי מיליון.
היא המתנה המופלאה ביותר שקיבלתי אי פעם לראש השנה או לכל חג ויומולדת, או בכלל. היא קסם צרוף, עונג עצום, אושר ללא גבול, סיפוק, צחוק, אהבה! בעיקר אהבה, הכי גדולה שידעתי מימי!
אהבה יותר גדולה מאהבה לגבר או לחברה, אהבה שאין לה סוף ויש לה התחלה ברגע מופלא אחד שבו האהבה של גבר ואישה הביאו לעולם אהבה עצומה עוד יותר, אהבה שלא נגמרת, אהבה שרק גדלה מרגע לרגע, אהבה שעליה לעולם לא אפסיק לומר 'תודה' בכל יום בחיי.
לפני 16 שנים. 23 בספטמבר 2008 בשעה 19:32
