זהו, הגורה ישנה,
האחים שלי חזרו למרכז,
אמא שלי בדירתה ואני פה מכרסמת את שאריות גרגרי הרימון מהחג (ניקיתי שלושה רימוני ענק אז נשאר קצת).
אמנם היינו בהרכב הקטן יחסית השנה בחג, אבל הוא הרגיש חגיגי יותר מבד"כ.
לא רק כי ערכתי שולחן מקושט במיוחד, אלא בעיקר בזכות הנוכחות של גורת הפלאים הקטנה, הנסיכה שלי שחגגה יומולדת 4 חודשים בערב החג.
הנוכחות שלה בחיים של כולנו הכניסה אווירה חגיגית שמלוה אותנו גם בימי חול, אבל בערב החג, למרות שהיא כבר ישנה בשלווה כשאכלנו, הידיעה שהיא קרובה עשתה לנו חגיגה בנשמה.
הרמנו כוסית לחייה ולשנה הראשונה איתה (אני שתיתי תירוש, בכל זאת אני עוד מניקה), ודי מהר אחרי הארוחה נרדמתי לצידה של המלאכית המדהימה שלי.
זה מדהים איך נוכחות של יצורה כזו קטנה משנה למשפחה שלמה את התחושה, כולנו מסתובבים עם תחושה כזו קצת ממוסטלת מרוב הסנפת גורה, הבנים נהיים מושי כאלה ומעיפים אותה באוויר בתרגילי מצלמת רחף משכללת והקטנה צוחקת עם הלשון נוגעת בחך ובקול מתגלגל ומתוק. אפילו אחותי הקולית עם ההומור הציני שלה נתפסת משמיעה קולות כדי לגרום לקטנה אושר (והיא עלולה לרצוח אותי על זה שאני מלשינה על כך ברבים) אבל התמונות שצילמה אותה תוך כדי שוות הכל, יש לה חוש לצילום!
היומיים האלו הוקדשו בעיקר לביקורים משפחתיים, ולנישנושי גורה.
זה מדהים איך בכל יום היא יותר פעילה, מתהפכת יותר מהר מהבטן לגב ולהיפך, מתחילה לזחול על הגחון להביא צעצועים רחוקים, מקשקשת ושרה בלי סוף, והכי מצחיק - היא התאהבה במוזיקה של מוצרט. זה התחיל כשלפני השינה בזמן ההנקה האחרונה התחלתי לשים CD של מוזיקת ליל זעירה, בערב החג כשערכתי את השולחן היא שיחקה באוניברסיטה בסלון והטמבלוויזיה היתה דלוקה על ערוץ של מוזיקה קלאסית. ברגע שהתחילו שם לגמרי במקרה לנגן את מוזיקת ליל זעירה - הקטנה עזבה את הצעצועים, הסתכלה לטלוויזיה וצחקה כאומרת "היי, את זה אני מכירה!".
למחרת היתה תוכנית על חיי מוצרט בערוץ הראשון הנידח, כמובן שהסתכלתי בעוד היא מנמנמת לה בעגלה. היא התעוררה והעברתי אותה לשטיח עם הצעצועים והיא שיחקה לה בשקט עד שבתוכנית היו קטעי מוזיקה של מוצרט. הקטנה עזבה את הכל והסתכלה מרותקת על הטלוויזיה. כשהמנגינה פסקה היא חזרה לשחק. כמובן שהסבתות רבות שלה מהממלכה האוסטרו-הונגרית התמוגגו מנחת לשמע הסיפור. הילדה תרבותית!
אמא שלי כבר עשתה ערימה של כל הדיסקים שיש לה בבית של מוצרט כדי להמשיך ולטפח את הגורה. מחר נעבור ממוזיקת ליל זעירה לסימפוניה ה 40, הרי את הקטע הקצר בתוכנית היא אהבה, נראה איך היא תתמודד עם היצירה כולה...
לפני 16 שנים. 1 באוקטובר 2008 בשעה 17:53