יש לי פה שקט.
ואת החיוכים הגדולים והחיבוקים של סבא והסבתות, של אחי הקטן שמחר אנחנו חוגגים לו יומולדת 5 (התאריך המדויק ביום ראשון, אבל בשבת כולם באים למסיבה), את אבא ואשתו, את אמא, את החברה שאני כל כך אוהבת ויש לה את הבית הכי נעים והכי מזמין שהייתי בו בחיי...
ובדיוק כשהגעתי לפה קיבלתי שני טלפונים עם עבודות חדשות, אחת מהן היא בסוף שבוע הבא בטורקיה, ואחת בסוף נובמבר בארץ עם חברת ההפקות שאיתה התחלתי בפסח ואיתם הייתי בכל הקיץ, רק הפעם עם במאי אחר שטרם עבדתי איתו.
המשפחה שלי גורמת לי אושר, גם העבודה שהופכת לקריירה שמתפתחת בכיוונים שטוב לי איתם, והחיים שלי זורמים כמו נהר מלא הרפתקאות.
אני לפעמים מרגישה כמו פוקהונטס שמפליגה לה בקאנו ולא יודעת איזו הרפתקאה מחכה לה מעבר לעיקול הנהר, והיא שרה ונהנית עם החברים...
מחכה לג'ון סמית' שלי...
הגבר הפראי, מגלה הארצות, החסון והמסוקס (:
אולי הוא מעבר לעיקול הנהר הבא? אולי בזה שאחריו?
בינתיים, אני זורמת...
לפני 18 שנים. 23 בספטמבר 2005 בשעה 7:42
