וניל עם פיצפוצית

אחרי הפסקה של 9 חודשים בערך, אני חוזרת לדגמן מחר.
נכון שהגוף לא מה שהיה לפני ההריון, העור בבטן כבר לא מתוח, ציצי שמאל גדל בשתי מידות מרוב הנקה וציצי ימין המקופח יחסית נשאר כמעט אותו דבר (יש לי גורה שמאלנית 😄
וזו קבוצה שמכירה אותי מפעם, מלפני ההריון, תהיה להם הפתעה. זה לא יהיה בדיוק כמו פעם...

הקטנה תשאר בבית עם אמא שלי, וסבתא שבורת הירך. עכשיו אמא שלי תבין מה זה להיות 6 שעות ויותר לבד עם שתיהן. היא לא מבינה למה עד שהיא חוזרת מהעבודה אני מפורקת לגמרי מעייפות, ואני עובדת רק שלוש שעות ועם הנסיעות אני בטח לא אהיה מחוץ לבית הרבה מעבר לארבע שעות.

בהתחלה פינטזתי על לקבוע עם דוד שלי שיאצו אחרי העבודה, או סתם להסתובב בעיר ולנשום חופש, אבל אמא שלי זו לא אחותי, והיא לא תעמוד בקצב של הקטנה והיא לא תצליח גם ככה לשמור עליה כמוני וכמו אחותי ואני בטח אקבל אותה עם כמה מכות חדשות.

לא פלא שרזיתי בחודשיים האלו בטירוף, אני כל היום בריצות אחרי הקטנה.
שניה אני מנסה להכין לעצמי משהו לאכול או לשתות או הולכת לשירותים והיא כבר זוחלת במהירות 160 קמ"ש לחוטי החשמל שמאחורי המחשב או מאחורי הטמבלוויזיה או נעמדת ליד התנור אצל אמא שלי ומשחקת בכפתורי הגז. אתמול כשאמא שמרה עליה שתי דקות כשהלכתי להביא לה משהו מלמטה, חזרתי ובדיוק תפסתי אותה בפוזיציה הזו על התנור כשאמא שלי אומרת לה בנחמדות "לא חמודה, בגז לא משחקים" ישר רצתי אליה הזזתי אותה מהתנור ואמרתי לה בטון הכי אסרטיבי שלי בלי טיפת פוצי מוצי "לא, זה אסור!"
אמא שלי עם כל התארים בפסיכולוגיה התפתחותית ומכון אדלר נופלת בדבר הכל כך בסיסי הזה...
לא האמנתי למשמע אוזני.

אח"כ דיברתי עם אמא על זה. אני רוצה להיות רגועה כשאני משאירה את הקטנה עם אמא שלי, לא לדאוג בזמן שאני תקועה בפוזיציה ולא יכולה לזוז והמחשבות רצות לי בראש.
זה לא יהיה קל לדגמן מחר כשאני יודעת שאמא שלי מתקשה לעמוד בקצב של הגורה ושוכחת להיות אסרטיבית בדברים המסוכנים. אני אבקש ממנה שוב להקפיד על זה בבוקר לפני שאצא.

יותר מדי פעמים תפסתי אותה מדברת בטלפון של הבית שהוא לא אלחוטי והקטנה בינתיים מחוץ לטווח הראיה שלה עושה מה שבא לה. כרגע היא בתקופה שזה לא ממש מרגיע אותי, עם הסקרנות שלה לחוטי חשמל ועוד כל מיני דברים לא הכי בטיחותיים, והבית של אמא ממש לא "עלה ברמת החיים" בהתאם לצרכים של הגורה.

אח"כ היא וסבתא מתפלאות למה אני לא משאירה אותה יותר בקומה למעלה איתן ומעדיפה להיות איתה אצלי בדירה גם אם אני שפוכה. "משום מה" קצת קשה לי לנוח ולהרגע כשאני יודעת שהיא למעלה בלעדי.

אם אשתו של אבא שלי לא היתה עובדת מחר הייתי משאירה את הקטנה אצלה. היא הרבה יותר לחוצה ממני על קטעים בטיחותיים, אז כשהיא שם אני הכי רגועה שבעולם.