וניל עם פיצפוצית

הכרתי היום גבר בתחילת שנות ה- 40 שלו, העברנו ערב נעים יחד.
זה היה ערב שעבר התפתחות שהביאה אותי לכל מיני מחשבות...
הגבר הזה היה שונה מהגברים הצעירים יותר שפגשתי, יש בו בשלות אחרת.
בהתחלה כשהיינו בעיר הוא היה עירוני כזה, וורקוהוליק, נשוי לקריירה, וכל הדיבורים שלו על הודו שחיפוש אחר השקט נראו כבריחה זמנית ולא משכנעת.
ואז יצאנו מהעיר לכיוון הבית שלי, והוא נהיה אחר.
ישבנו באוטו והסתכלנו על הכוכבים בשמים. בתל אביב לא רואים כוכבים כמעט, וברעננה כן.
והוא השתנה...
הוא נהיה רך יותר, עדין יותר, שקט יותר, משהו מקליפת העיר נשר ממנו.
משהו אמיתי יותר נתגלה, נעים...
אבל דפוסי ההתנהגות שלו - העירוניים יותר, נלחמו לצאת מפעם לפעם.
ילדת הטבע שבי קסמה לו, והאיש העירוני שבו הפחיד אותי...
שונה מדי, מאיים...
איש שמתלהב מבטון ואספלט, שחי ונושם עיר מינקות כבר כל כך הרבה דורות מול אחת כמוני שרק מחפשת את הפינה הירוקה לנשום בה, את הים הכחול לטבול בו ואת החיים הפשוטים והפרטים הקטנים.
והוא אמר כל הזמן - אני רק מסיים את המכה ומחפש לי את השקט, קונה מלון בהודו וגר בו 3 חודשים בשנה...
ואני - אצלי הודו או לא הודו - יש לי את השקט הזה בתוכי...12 חודשים בשנה, גם בשיא הטירוף, גם באמצע העבודה...
והוא לא ילד אבל כשהיינו תחת שמיים זרועי כוכבים הילד שבו התעורר, העיניים הבריקו, החיוך גדל.
האם זה מאוחר מדי עבורו? האם הוא יעז לעשות את השינוי לשלווה הפנימית או ישאר לנצח כלוא במתח העירוני הזה?
יש בו הבנה תיאורטית על הנזק שהוא עושה לעצמו עם העישון והקפה והסטרס המתמשך והוא ממשיך... הוא ממשיך להרוס את עצמו בקביעות ומחפש תירוצים...
עכשיו אני לא יכול, עכשיו זה מוקדם לי, אני בשיא...
ואני מסתכלת בעיניים היפות האלו ובחיוך הנעים וחושבת לעצמי - האם הוא יצליח לצאת ממלכודת העכברים הזו? מהאספלט והמתח? מהסיגריות והזיהום? מארוחות השחיתות וחוסר האיזון?
האם הוא יגיע ליום הבר מצווה של הנכד הבכור שלו? או יחטוף התקף לב או שבץ הרבה לפני?
הוא איש מקסים, והוא גרוטאה...
הוא הרס את עצמו בכל דרך אפשרית כמעט, וממשיך בדרך הזו...
גבר בסביבות גיל ה 40...
איש מקסים
איש חכם
ובדרך להיות שבר כלי