וניל עם פיצפוצית

שמש נהדרת יצאה והצינון שלי מתחיל להרגע.
החלטתי שזה תזמון מושלם לטיול קטן עם הגורה, ככה בספונטני הרמתי אותה עלי ואמרתי "הולכים!".
אמא שלי התפלאה: "בלי עגלה?" אבל היה ברור לי שלמקום שאליו אני רוצה לקחת את הקטנטונת לא נוכל להגיע עם העגלה.
חצינו את הכביש, צעדנו קצת במעלה הרחוב ופנינו לרחוב ההולנדי שממנו יש ירידה אל הוואדי.
בלי מנשא, רק על הידיים, לרגע מרימה אותה גבוה שתיגע במחטים של עצי האורן, ולרגע נותנת לה לזחול על הקרקע ללטף בעדינות רקפת או כלנית, או לבחור איזה אצטרובל משובח ללעיסה.
מקשיבות יחד לזמזום הדבורים והקטנה צוהלת. היא אוהבת את הזמזומים הקרבים ומתרחקים שיוצאים מהחיה הקטנטנה שמתעופפת סביבה. אני שומרת עליה היטב שלא תנופף בידיה, שלא תבהיל את הדבורים ותעקץ.
שני פרפרים כתומי כנף עוברים ברפרוף לידנו. החיוך של הקטנה גדל ושלי גם.
אנפת בקר לבנה חולפת בשמי התכלת ואנחנו עוקבות אחריה במבט.
פעיות נשמעות ממרחק, עדר עיזים רועה בהמשך הוואדי, אבל רחוק מדי לטייל לשם הפעם.
כל כך הרבה קולות יש בטבע: ציוץ ציפורים, רשרוש עלים, זמזום דבורים, ועוד ועוד ועוד...
יושבות לנו על סלע, מתבוננות ביופי הגלילי שסביבנו, מתחרדנות בשמש הנעימה ומקשיבות לטבע הקסום.
פתאום ריח מוכר מתגנב מבעד לנחיר חצי סתום.
הגיע הזמן לחזור הביתה ולהחליף חיתול.