וניל עם פיצפוצית

היה לנו היום יום כיף בגן החיות.
התחלנו את המסע במכלאה ענקית של ציפורים ותוכים והקטנה היתה מוקסמת מהצבעוניות והקולות, ועשתה להם "קרעעע" כמו שהיא משוחחת עם העורבים שהיא כבר מכירה היטב מהבית.
הקופים היו אדישים למדי ובקושי הצלחנו לראות אותם, האיגואנה הענקית גם נימנמה לה בעצלתיים על ענף גבוה ולא ניסתה להתחבב על אף אחד. הטווס היה ידידותי וניגש להגיד שלום וזכה למבטים משתאים מהקטנה שגם לו עשתה "קרעעעע" וביי ביי עם היד כשהמשיך בדרכו.
הסוריקיטות היו ממש מקסימות, ניגשו קרוב אלינו ועשו הצגות להנאת הגורה.
הטיגריסים הסיבירים היו מעולפים מהחום ונימנמו להם במרחק מאיתנו, אבל איכשהו הצלחנו להציץ עליהם, אבל כיוון שלא זזו הם נראו ממרחק כמו בובות פרווה ענקיות ולא עשו רושם מיוחד על הילדה.
כנ"ל האריות שבכלל היו באמצע חרופ עמוק ורחוק ובקושי הצלחנו לראת אותם בגלל ההסוואה.
נמר החברבורות היה עירני וסקרן והתקרב אלינו לרחרח.
הקטנה התלהבה וקראה לו "מיאוווו", נראה לי שהוא נעלב מההשוואה לחתול קטן והתרחק מאיתנו בהפגנתיות זנבית חתולית.
השלט הראה שאנחנו קרבות לדובים, וקטנתי מעריצה אמיתית של פו הדב. בשיא ההתלהבות אמרתי לה שעוד מעט נראה דובים, כמו פו הדב. כשהגענו למכלאה זה היה יותר בכיוון של "פויה דב" שכן הדב וזוגתו היו עסוקים בפעילות פורנוגרפית מול עינהם המשתאות של חבורת ילדים ואימהותיהם.
ילד אחד שאל: "אמא מה הם עושים?", וילד אחר צעק: "הם מזדווגים!" ואז השואל הראשון המשיך בקושיות: "מה זה מזדווגים?" תוך כדי שהאמא הפרטית שלו מגמגמת ומחליפה צבעים.
מיצינו את הסרט הכחול, זאופיליה זה לא הקטע שלנו, והמשכנו במסע.
היחמור זכה לכינוי "במבה", את במבי הגורה לא מכירה, אבל את חטיף הבוטנים כבר הספיקה לפגוש מדי פעם בחייה הקצרים.
היעלים לא יותר מדי עיניינו אותה, הרבה חתוליים ועוד כמה חיות חביבות נמו במאורות ולא זכינו לראותן, ושמנו פעמינו למתחם הליטוף שליד הזוחלים.
אין ספק שהאטרקציה הכי מהנה לקטנה היתה ליטוף הארנבות.
זה היה במרחק נגיעה, זה מוכר לה, ומותר ללטף והיא היתה מאושרת!
גם הגדיים הקטנים זכו לשמוע ממנה צהלות שמחה וכמה פעיות "מההה".
אחר כך היא ליחששה שששששששששששש לנחשים, עשתה פנטומימה של דג עם השפתיים לדגים שבאקווריום של צבי המים ובהתה מרותקת בסנאים הקטנים.
הזאבים והתנים זכו לקבל ממנה נביחות כלביות למדי, אך הפנק הותיר אותה מבולבלת והיא יללה ונבחה אליהם לסרוגין תוך התלבטות כבדת משקל האם השועלים הקטנים האלו הם חתולים או כלבים ובאיזה שפה כדאי לתקשר איתם.
הסוגיה נפתרה כשעורב חלף מעל: "קרעעעע" צרחה הקטנה בשמחה. את העורב היא מכירה היטב!
עד שהגענו לגמלים היא כבר היתה מותשת והגמל זכה בבהיה עייפה ובתנועת ביי ביי עם היד.

יצאנו מגן החיות ישר למרכז פנורמה לאכול ארוחת צהריים.
עד שהגיע האוכל אמא שלי ואני רדפנו אחריה לסרוגין, כשהיא הרגישה צורך עז לזחול במהירות האור לתוך חנויות. את הארוחה היא טרפה בתאבון רב ובדרך הביתה, שלא כמנהגה, נרדמה מותשת לחלוטין.

בחצי הדרך הביתה היא התעוררה בכוחות מחודשים, ועד לזמן השינה היא היתה היחידה עם האנרגיות בין אמא וסבתא כמעט מעולפות.

לפחות הגענו לבית מבריק ולסיר מלא עלי גפן ממולאים שהכינה בולינה, העוזרת האגדתית שלנו.
אני כל הזמן רצה לנשנש מהם, הם טעימים בצורה בלתי רגילה.
שבוע הבא היא באה לנקות אצל אמא שלי ואמרה שתביא מג'דרה.
אין על בולינה שלנו, היא ממש אוצר!