וניל עם פיצפוצית

רק לפני שנה ארזתי דירה כשכרסי בין שיני ועברתי לצפון כדי ללדת ולגדל ילדה בבית, מוקפת בכל המשפחה, ולא במרכז רחוק ממנה.

רק לפני שנה הייתי כבדה ביותר מעשרים קילו ממה שאני בד"כ, עם רגלי שרק נפוחות, מדדה בכל שבוע לבדיקות מעקב במרפאה לבריאות האישה שלמזלי היתה ממש קל"ב, כי כבר היה קצת כבד ללכת.

רק לפני שנה חיכיתי שתצא כבר, היה לשתינו צפוף וקשה ככה, אנשים שאלו אם יש לי במקרה תאומים מרוב שהבטן היתה גדולה.

ואז כשבסה"כ באתי לקופ"ח להערכת משקל כי בגלל כל מעבר הדירה לא בדקתי כמעט חודש, שלחו אותי לביה"ח כי היה ברור שהקטנה הזו גדולה, ובבי"ח גילו שהצירים התחילו ויש מחיקה ופתיחה וכל מיני מילים כאלו שמלמדים בקורס הכנה ללידה שחברה ואחותה תפסו אותי בביציות והכריחו אותי להקשיב וללמוד יותר ממה שהיה כתוב בפורומים שבאינטרנט, ופתאום מצאתי את עצמי מחכה לניתוח קיסרי כי אמרו שנראה שהיא בהחלט עברה את ה 4 קילו ובגילי לידה ראשונה עם כזו גדולה ככה עדיף ואני כבר הייתי עייפה וכבדה ורק רציתי לראות אותה על באמת, לא מטושטשת בגווני שחור לבן באולטראסאונד, רציתי לראות אותה באמת, להסתכל לה בעיניים ולראות אם הן בצבע ים כמו שלי או חום חם וצוחק כמו של אבא שלה, ולראות אם היא חייכנית ושמחה כמונו, וסקרנית ופעלתנית, כל כך רציתי כבר לראות אותה ולהכיר אותה מבחוץ.

חיכיתי עד 22:00 בלילה, ואז זריקה קטנה בגב, ותוך 10 דקות ראיתי אותה, מבט כחול וחכם, וידעתי שהשם שבחרה לעצמה הוא הכי מתאים לה ושום שם אחר לא מסתדר, ולקחו אותה לרגע לבדיקות וחיסונים ואמא שלי היתה איתה עד שתפרו לי את הבטן מתחת לקו התחתונים כדי שאוכל ללכת עם ביקיני כשאחזור לכושר, כי הרופאים של ימינו מאוד מתחשבים בדברים האלה.

עברה כמעט שנה, ב- 29 למאי נחגוג לה את יום ההולדת הראשון. זה בדיוק יוצא בשבועות, אבל את המסיבה נעשה בשבוע אחרי כדי שאבא שלי ואשתו עם אחי ועוד כמה אנשים יוכלו להגיע כי הם לא יהיו בסביבה בשבועות, אז נעשה משהו קטן בחג למשפחה המצומצמת ושבוע אח"כ משהו גדול יותר למשפחה היותר מורחבת.

היא ילדונת מדהימה!
טוב, כמובן שאני "בכלל לא משוחדת" (:
בכל יום היא אומרת כמה דברים חדשים, חוזרת על מילים, מסבירה את עצמה מאוד יפה בדיבור ובמעשים (למשל כשהיא רוצה טיול היא מביאה את העגלה שלה ולי היא מביאה את הכפכפים, אבל היום היא כבר ממש אמרה את המילה טיול - איול ליתר דיוק, אבל הבנתי למה התכוונה המשוררת הקטנה:) , היא כבר צועדת לבד מדי פעם 4-5 צעדים אמיתיים, כמו גדולה, ואז חוזרת ללכת על הברכיים עוד קצת, עד שתרגיש בטוחה ללכת שוב הליכה של ממש.
כל יום איתה, כל שעה, כל דקה, זו הרפתקאה מרגשת.

אין ספק שזו היתה השנה הכי מהנה, מספקת, מעשירה ומרתקת בחיי!