היא לא אוהבת לישון, הילדה שלי. בעיקר לא שנת צהריים.
היא תמשוך בכוח את עצמה עד לקריסה הבלתי נמנעת.
כשהיא מתחילה להיות מסטולית מעייפות ועדיין מתעקשת לא להניח ראש, זה הזמן לקחת אותה למיטה, לתת נשיקה ולצאת כשאני סוגרת אחרי את הדלת ומשאירה רק חריץ קטן כדי להחשיך את החדר.
היא צורחת. לא רוצה לישון, רוצה להשתגע...
ואז היא מתחילה ללחוץ על הכפתורים בכבשת הלילה טוב שלה, זו שמנגנת מנגינות מרגיעות, מאירה אור חלש וצבעוני ועושה קולות ניו אייג' של פכפוך נחלים, גלי ים, צרצרים ושאר קולות מרדימים.
היא מתהפנטת מהכבשה הזו, ומשתתקת.
ואז היא נזכרת שהיא לא רוצה להיות במיטה וצורחת שוב, ואז אני שומעת אותה לוחצת שוב על הכפתורים של הכבשה בדממה.
עוד כמה מחזורי צרחות/לחיצות כבשה שכאלו והיא נרדמת.
אלמלא פלאי הטכנולוגיה הצרחות היו נמשכות קצת יותר עד אפיסת הכוחות, כי היא עקשנית לא קטנה, גורת האדם שלנו, אבל צעצועי ההיי טק עם האורות והמנגינות, פו הדב וחבריו שמוקרנים על התקרה והכבשה שעושה דיסקוטק מרדים מצמצמים את הצרחות למינימום.
עכשיו כשהיא חולה אז אני מתעקשת יותר שתישן כמה שצריך, גם אם היא מוחה.
היניקה המוגברת והשינה המוקפדת יחד עם סלקציה של מזונות - זה עושה את העבודה.
השילשולים צומצמו בהרבה, הלילה עובר נקי, ובמשך היום יש רווח הולך וגדל בין סשן מחורבן אחד לשני. מכונת הכביסה מתחילה לנשום לרווחה, וגם אנחנו.
הטוסיק כבר לא צורב, אבל בדיקות המעבדה שהגיעו היום אמרו כי זה חיידק מדבק ושנהיה במעקב בבדיקות נוספות עד שיעבור לגמרי החיידק הזה.
מה שאומר שגם הערב לא נצא ליומולדת של הבן דוד כמתוכנן.
אנחנו נשאר בבית כדי לא להדביק אף אחד. אמא שלי כבר נדבקה כנראה, אני למזלי לא. מערכת החיסון שלי חזקה, תודה לאל.
הרופאה אמרה שאנטיביוטיקה לחיידק הזה יכולה להיות חרב פיפיות כי היא בעצמה גורמת לעיתים לשילשולים והקאות. העדפתי לא לתת לה אנטיביוטיקה. המצב ממשיך להשתפר, ואנטיביוטיקה שומרים למקרים באמת קריטיים, שלא נדע מצרות.
אני הולכת לנצל את הנימנום שלה להמרח קצת בעצמי. עם המזל שלי - איך שאצליח להרדם היא תתעורר.
לא נורא, התרגלתי כבר לא לישון (:
לפני 15 שנים. 12 ביוני 2009 בשעה 13:23
