וניל עם פיצפוצית

ועייף מאוד הדוב, ואמנם אני לא כדור ולא ארנבת, אבל גם אני רוצה לישון!

אתמול השכמתי כהרגלי, בשעות הבוקר המוקדמות, לתרגולת החלפת חיתול ובידור קטינה אנרגטית בטירוף תוך כדי נסיונות כושלים להסיר קורי שינה מעל עיני.

תוך כדי הקראת "איה פלוטו" ו - "לבד על המרבד" עם כמה גיחות ל - "מעשה בחמישה בלונים" הספקתי גם לארגן את התיק לעבודה ולוודא שלא חסר שם כלום והכל במצב תקין לעבודה.

ברור שכשהגעתי לעבודה גיליתי שהדבק לנצנצים נשפך בתיק הקטן ועכשיו הכל שם ממש ממש דביק...

בצהרים אמא שלי באה להחלפת משמרות על הגורה ולהקפיץ אותי לרכבת.

לישון ברכבת זו משימה שאינה תמיד אפשרית, גם הטמפרטורות שם מגיעות למינוס 30 מעלות צלזיוס, וגם תמיד בקרון הריק שהתישבתי בו יעלו שתי תחנות אח"כ משפחה של דוסים/בני דודים עם עשרות ילדים מרעישים, ו/או אנשים חצי חרשים אבל בכלל לא אילמים שצועקים בקולי קולות לסלולרי, ו/או אנשים מעצבנים שמחליטים לבדוק בדיוק עכשיו איזה צילצולים איומים יש להם במכשיר הסלולרי החדש ו/או בני נוער משועממים שמשחקים משחקים אלקטרוניים עתירי ציפצופים, ו/או חבורת בנות עשרה שמרכלות ומצחקקות בקול רם תוך כדי שימוש יתר בלתי חוקי בעליל במילה "כאילו" מתובל בהרבה "דאאא" ו- "כההההההה" ובל נשכח את "לא נכון! תשבעי!!!".

בכפ"ס ירדתי מתחנת הרכבת ישר לרכבה של נעמה המקעקעת הכי מקסימה בעולם, שהראתה לי בחטף את הסטודיו החדש שלה ברח' ויצמן, ליד העיריה, מול התחנה המרכזית, בנישה צדדית ברחוב עם גינה ציבורית נחמדה. אחלה מיקום, במיוחד כי הוא 5 דקות הליכה מעוד חברה שאני מתה עליה!

משם נסענו לאחד המושבים ליד מודיעין לאירוע בת מצווה. שתינו היינו שפוכות מחוסר שינה מצטבר והרבה שעות של פעלתנות עם גורים קטנים ומלאי אנרגיה. הגענו חצי מעולפות וגילינו שהאמא התבלבלה והקדמנו בשעה. ניצלנו את ההזדמנות להעלם לאיזה חניון סמוך, להשכיב את הכסאות ברכב ולעצום עיניים לחצי שעה ולחזור להתארגן.

העברנו 3 שעות בלצייר קעקועי חינה ולתקן אותם שוב ושוב עד כמה שניתן, על כמה עשרות חבר'ה בני 12. היו בכתה הזו כמה זוגות שהבן נגרר על ידי חברתו הגבוהה ממנו בראש ומחצה לעשות קעקוע זהה של אות סינית שמסמלת אהבה. כשאחד מהילדים הנ"ל ישב על הכסא מולי לחש אחד החברים שלו באוזניו תוך שהוא מצביע בזהירות על חברתו שהיתה עסוקה בשיחה עירנית עם הבנות: "תגיד, היא זורמת?" "לא כל כך" השיב הילדון המבוייש.
ברגע זה שיננתי לעצמי בשקט בלב ללמד את הקטנה שלי איך לתת סטירה לילדים חצופים ברגע שהיא תתחיל להבין דברים, וברכיה במקומות רגישים בשלב יותר מאוחר.

הספקתי להגיע ברגע האחרון לרכבת בשעה סבירה, שאם הייתי מפספסת אותה הייתי נאלצת להמתין שעתיים בנתב"ג לרכבת הבאה. הודתי לאלה הטובה במרומים על חסדה עימי בשעת לילה מאוחרת זו.

כמובן שגם ברכבת של אמצע הלילה מפעילים מזגנים בטמפרטורות של אנטארטיקה בעידן הקרח 3 (בקרוב בבתי הקולנוע הקרובים לביתך), ויש תאורת פלורסנט לבנה חזקה (עכשיו כשאני חושבת על זה, יש גם עמדות רופא חדשות במעברים בין הקרונות, אולי רכבת ישראל מחלטרים בהשכרת הרכבות כחדרי ניתוח למנתחים פלסטיים מפוקפקים שרכשו את התואר באינטרנט?) וחבורת אנשים שחייבים להעלות זכרונות מהטיול בטורקיה בקולי קולות כי כולם חייבים לשמוע איך הם התמקחו עם הרוכל ההוא בשוק ואיך הם העלימו את החלוק מהספא ולא סתם לקחו מגבת מהמלון. טוב, לפחות אם ינתחו אותם בקרון הסמוך יהיה להם חלוק לבן ופלומתי לאחרי הניתוח...

הגעתי לנהריה מפוחלצת מעייפות. נהריה זו לא ת"א או אילת. למצוא בה מונית בשעות הלילה הקטנות גם סמוך לתחנת הרכבת זו לא משימה של מה בכך. על כל מונית שמגיעה עטים הנוסעים וכל הקודם זוכה. השאר נאלצים לחכות חצי שעה עד שהמונית תסיים את הנסיעה הקודמת ותחזור לאסוף אותם. לאחר רבע שעה של ציפיה דרוכה הגיעה מונית אותה חלקתי עם נערה מהצ'כונה של סבתי.

בשלב זה של הלילה הרגשתי שהציצים שלי על סף פיצוץ.
החידק-בטן של הגורה החזיר אותנו לשגרת הנקה כמעט מלאה בגלל השילשולים, וזה אומר שהמפעלים חזרו לעבוד שם בתפוקה מלאה. נראיתי כמו שחקנית פורנו עם שתלי סיליקון מוגזמים.

ברגע שהגעתי הביתה טסתי למקלחת זריזה ואחריה שאבתי כמות למילוי שני בקבוקים של 150 ml כל אחד, ואיפסנתי בשקיות המיוחדות במקפיא, שיהיה לשעת חירום.

עד שנכנסתי למיטה היה כבר 04:00 והייתי גמורה. ידעתי שיש לי בערך שעתיים לישון עד שהקטנה תתעורר אצל אמא והן ירדו אלי. איך שהתארגנתי לי במיטה לקראת שינה בפתח הדלת הופיעו אמא והגורה. היא התעוררה מנביחות הכלבים בשכונה...
לקחתי אותה אלי, שתנשנש את השאריות מהציצי המרוקן ותרדם.
החתול הפחסיאמי הצליח איכשהו לפתוח את הרשת בחלון המטבח ונכנס הביתה. ניחא היה נכנס בשקט ומנסה לתפוס את הדגים או משהו, אבל לא! הוא נכנס לחדר השינה מיילל בקולי קולות ומעיר את הקטנה שפקחה את עיניה בצהלה וקראה בקול חזרה "מיאו!"
בעיניים דבוקות מעייפות קמתי עם הקטנה עלי וניסיתי לגרש את החתול החצוף החוצה בקריאות "קישטה" שאליהן הצטרפה העוללית בשמחה - "אישתא אישתא".

אז ישנתי בקושי שעה. לא נורא, אני רגילה...

סופרת את הדקות עד הערב, עד שעת ההשכבה של הקטנה.
הלילה יש סיכוי טוב שאני הולכת לישון יחד איתה!