סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

וניל עם פיצפוצית

המהדורה האינטרנטית של חיי עם הפיצפוצית החדשה.
כן, זהו בלוג ונילי לחלוטין! (טוב, אולי מדי פעם יתפלק איזה פיצפוצון אבל זה בטוח לא דבר שבשגרה המשפחתית הרגועה שלנו)
לפני 15 שנים. 9 באוקטובר 2009 בשעה 19:27

היינו בדרכנו לצאת לאכול באיזו מסעדה ארוחת צהרים מאוחרת כשמכיוון השיחים שליד החניה נשמעו יללות קטנות וחלשות.
מזל טוב! החתולה האפורה המליטה!
גור לבן קטנטן, נראה כמעט כמו עכברון, ואיזה טייגר פיצפון מפוספס וקרבי שכבו על האדמה ליד השיחים ויללו חלושות, רועדים ועיוורים.
היה ברור שהאינטיליגנטית המליטה אותם בין השיחים - מקום מוגן לכל הדעות, אבל בשיפוע של צלע ההר, אהבלה קטנה האפורה הזו. זה שהג'ינג'י שלה מההמלטה הקודמת שרד זה נס.
הבאתי מהבית בגד ישן של הגורה הקטנה האישית שלי ששכב וחיכה לתורו בשקית הסמרטוטים להסרת אבק לעוזרת ועטפתי בו את שני הקטנטנים בעדינות, כדי שיהיו צמודים אחד לשני ויתחממו, והנחתי אותם מתחת לשיחים בתחתית המדרון בתקווה שאמא שלהם תגיע ותטפל בהם כמו שצריך.
כשחזרנו הם עדיין היו באותו מקום רק הצליחו להסתבך בתוך השרוולים הקצרים של הבגד.
הם עוד פיצפונים ועיוורים, המסכנים האלה.
שיחררתי אותם בעדינות כשאני מקפידה לא לגעת בהם בלי הסמרטוט כדי שלא יהיה עליהם ריח שלי.
היה לי ברור שאם האמא האהבלה שלהם תזניח אותם אז הם עוברים לגור איתנו בבית וזה אומר להאכיל עם טיפטה ולנקות להם את הישבן עם צמר גפן רטוב במשך כמה שבועות בכל כמה שעות כדי שישרדו, ובעיקר - לשמור עליהם מפני הגורה שלי שתרצה לחבק אותם בחיבוק חנק מסוכן.
כשהם היו משוחררים מהשרוולים עזבתי את המקום כדי לאפשר לאפורה להיות אמא בעצמה.
לשמחתי היא הגיעה כעבור כמה זמן והחזירה את הקטנטנים לגומחה שבשיחים, כנראה יש שם עוד אחים או אחיות לחבר'ה הפעם...
אחרי כמה שעות עברתי שם שוב וגיליתי את הטיגריס הקטן מילל לבד בתחתית המדרון.
טוב שהכל שם מלא עלי שלכת ומרופד היטב!
לקחתי שוב את הבגד המסמורטט, עטפתי אותו בעדינות וחיפשתי איפה בשיחים הגומחה שלהם.
שמעתי יללות גורים מהשיחים וניסיתי לעקוב אחר הקולות.
בקושי נדחקתי בין שיחי רוזמרין צפופים לבין עוד משהו די דוקרני עד שנתקלתי במבט המבוהל של האפורה מציץ בי מתוך הסבך.
קרבתי אליה את הנמרצ'יק וביקשתי ממנה לטפל בו יפה.
אני מקווה שהיא תצליח להתמודד עם האימהות הפעם בצורה יותר יעילה ושהגורים יגדלו יפה ולא יהיו חלושים וחצי עיוורים כמו הג'ינג'י מההמלטה הקודמת.
ובעיקר אני מקווה שבמבצע העיקור הבא נצליח לתפוס אותה ולדאוג שזו הפעם האחרונה שהטבע נתן למסכנה הטיפשה הזו להיות אמא.
מה לעשות שלא כולן נועדו להיות אימהות וחבל שמבצעי העיקור הם רק לכלבים וחתולים...
בתקשורת שומעים מדי פעם על עוד כמה אימהות שלא היה מזיק להן מבצע שכזה.


דיווה​(מתחלפת) - את משהו את
לפני 15 שנים
Gold Dust Woman​(שולטת) - ולא רק בתקשורת רואים אותן...
לפני 15 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י