וניל עם פיצפוצית

הערב דיגמנתי עבור מכינה ללימודי ארכיטקטורה וגרפיקה בשיעור מודל עירום.

בד"כ אני מדגמנת לכיתה אחת בתוך הכיתה לאמנות, אבל הפעם מטעמי חיסכון השיעור הועבר לשתי כיתות ביחד והוא מוקם באמפי קטן במסדרון ביה"ס.

ביה"ס הוא בעיר מגורי וכך יצא שבעודי מתפשטת פתאום מול עיני אחד המפיקים איתו אני עובדת בקביעות באירועים מסוג אחר לגמרי, כאלו שהמשתתפים בהם ברובם מתחת לגיל 18...
האיש בא לקחת את ביתו הקטנה מחוג תאטרון ומגלה להפתעתו את המקעקעת בחינה בתחתון חוטיני בלבד לגופה, שמתי על עצמי את המעיל וניגשתי לומר שלום ולהפיג את המבוכה (שלו כמובן).
ניהלנו שיחה קצרה והבת יצאה מהחוג, הם יצאו הביתה ואני הורדתי את מעט המלבושים שנותרו מעלי והתחלתי בעבודתי.

דממה, כולם מציירים ומרוכזים...

פתאום נשמע נאום נלהב מאחת הכיתות הסמוכות "ואלוהים בוחן את איוב ואף על פי כן איוב אינו מאבד את אמונתו ואינו חוטא לאלוהים" והכל בטון נרגש ונפעם של מורה לתנ"ך מתלהב.

אחת התלמידות לרישום מגחחת - מה אם המורה היה רואה את התועבה שמציירים פה (:

כמה דקות אח"כ תלמיד יוצא לשרותים, כיתה ז' או ח' להערכתי...השרותים ליד האמפי והוא הולך לאט לאט ומבטו מרותק נפעם במ(חזה) שמולו... טראח, הילד נתקע בעמוד ורץ אדום כולו לשירותים.

את הדרך חזרה הוא גם עושה בצעדים איטיים אבל הפעם הוא זוכר להציץ גם על המסדרון כדי לא להתקל שוב בעמוד.

כמה דקות אח"כ החלה טיילת של תלמידי הכתה לשרותים, אחד אחרי השני, כשברקע נשמע המורה המתלהב "ובעזרת השם איוב לא נכנע, ותודה לאל הוא עומד במבחנים שאלוהים מציב בפניו אחד אחרי השני"...

כשהתלמיד השישי בערך מבקש לצאת לשרותים המורה קולט כנראה שמשהו חשוד מתרחש בחוץ ויוצא לרגע. לאחר טריקת הדלת לא יצאו יותר תלמידים משיעור התנ"ך לשירותים, ועושה רושם שהמורה השתנק שכן לא נשמעו יותר צעקות נלהבות המשבחות את בורא העולם.

אני חושבת שמה שקרה הוא שגם המורה וגם התלמידים חשבו לעצמם "יש אלוהים" אבל אף אחד מהם לא העז לומר זאת בקול רם (;