לפני 14 שנים. 25 בפברואר 2010 בשעה 23:11
פתאום הופיע אי של שלווה.
ביטול של אירוע קטן פינה לי שעתיים לשבת לאכול צהרים עם חברה בת"א.
רק אני והיא, אחת על אחת, בשיחת בנות.
איזה כיף!
אוויר לנשימה, כזה שמלא חמצן רוחני בלב כל הפיח התל אביבי.
כזה חיבוק מטעין באנרגיות, חיוך שעושה כיף בעיניים ובלב.
ולשבת בשקט לאכול.
בלי להושיב גורה היפרית, בלי לדאוג אם היא אוכלת או עושה נזקים לסביבה, בלי לקום ולרדוף אחריה שלא תהפוך את המסעדה.
להסתכל לחברה בעיניים, בחיוך, להקשיב בלי הפרעות.
כמה נדיר וכמה נהדר!
כמה שעושה חשק לעוד!