וניל עם פיצפוצית

לפחות לא אצלינו.

השנה ויתרנו על מדורת ל"ג בעומר לצערי הרב.

התיכנון המקורי לנסיעה לחברים אצלם חגגנו שנה שעברה ירד מהפרק - לא רוצה שהקטנה תפספס את הגן של ימי שני (יש להם חוג מצויין ולא היה אותו חודש בגלל כל מיני סיבות, אז עד שחזרנו לשגרה בשבוע שעבר לא רוצה לקלקל את זה...), וגם ככה התפגר לי הסלולרי בלי שום סיבה נראית לעין אז מחר אני צריכה לבלות קצת "זמן איכות" אצל הספק, ובעיקר - קשה בטירוף לבלות שעתיים פלוס מינוס בדרכים עם ילדה היפרית ומרדנית בת כמעט שנתיים.

גיל ההתבגרות הראשון הזה לא פשוט לפעמים, ולי יש עוד מזל שהיא יחסית לא מגזימה.
בסך הכל היא רוצה לרוץ הלוך וחזור בקרון הרכבת ולהתיידד עם הנוסעים, ולטפס על כל מה שאפשר ולטעום מכל מה שנראה לה טעים (וכמובן שישר מכבדים אותה, מלאכית מתוקה שכמותה) ורק הצרחות האלו כשצריך להתיישב על העגלה כדי לרדת מהרכבת או כשהיא מתעקשת על איזה מבצע טיפוס מסוכן במיוחד או רוצה עוד ועוד ממתקים - זה דורש נשימה עמוקה, טונות של שלווה וסבלנות ולפעמים פשוט לתפוס אותה בחיבוק מאסיבי ולהסביר לה שלא היא זו שמנהלת פה את העיניינים...
(כן, בטח, על מי אני מנסה לעבוד? 😄

אז טיילנו בבוקר בשוק, ואח"כ רדפנו אחריה כשהיא מסיעה עגלת קניות קטנה בריצה במעברי הסופרמרקט ומשליכה לתוכה שפע מיני מאכלים (ומנמקת - יוגורט לאמא, מילקי שלי, פסטה אמא תכין עם רוטב אדום...) ואני אחריה מחזירה למדפים ואומרת "יש לנו עוד הרבה פסטה/קורנפלקס/ביגלה בבית ונקנה עוד רק כשיגמר" או שאני צריכה להיות הרעה שאומרת "לא קונים במבה, כבר קיבלת בבוקר מסבתא ואני מרשה רק חטיף אחד ביום" ואז צריך להתמודד עם עוד התקף זעם ולהעביר מהר את תשומת הלב למשהו אחר כדי שיפסק לפני שהעוברים והשבים יחשבו שמתבצע רצח עם בין הירקות הקפואים לפיצות.

אחרי מבצע חיסול המילקי בבית, עברנו לעוד טיול זריז ברגל לפני ארוחת הצהרים ואח"כ שנת הצהרים שהצילה אותי אחרי לילה שבו היא התעוררה כמה וכמה פעמים וצעקה שהיא רוצה שיהיה כבר בוקר ולעלות לסבתא שחזרה, והיה קשה להסביר שסבתא עדיין ישנה ושתישן עוד קצת בעצמה (ושגם אמא רוצה עוד לישון כי עכשיו פאקינג ארבע לפנות בוקר!).

איכשהו עוד הספקתי להפעיל שתי מכונות כביסה ולשאוב אבק, וטיפה להחזיר את הסלון למצב סביר. יש עוד ערימות כביסה לקפל ולתלות, תעסוקה שתבוצע בקרוב מול הגמר של "אמריקן איידול" שאיכשהו יצא שתמיד הצפיה בתוכנית היא תוך כדי התעסקות בכביסה אחרת אני מנקרת ולא משנה עד כמה החבר'ה שם מוכשרים.

בשנה הבאה תהיה לנו מדורה בל"ג בעומר וזיקוקים ביום העצבנות, ככה הבטחתי לקטנה.
השנה אני רק מחכה שהיא תרדם בשעות סבירות כדי שיהיו לי כמה שעות של "מנוחה" (: