לפני 14 שנים. 21 באוקטובר 2010 בשעה 5:44
כבר שכחתי את הסוג הזה של הכאב.
עברו כמעט 8 שנים מהפעם האחרונה.
תערובת של כאבים - לפעמים חד, לפעמים כהה יותר
והצבעים שמתהווים על העור - עוקבת אחר האדמומיות, עד זוב דם
ושאר הצבעים שמתווספים לאט לאט.
"כואב? להפסיק?"
לא, אני עונה בחיוך. זה בסדר. אני בסדר. טוב לי ככה.
אחרי 8 שנים, סוף סוף חידשתי והגדלתי את הקעקוע שלי!
היה שווה כל דקה של כאב!!!
ותודה לנעמה בר-יוסף, המקעקעת הכי מוכשרת והכי מקסימה, שהבאני עד הלום!
