וניל עם פיצפוצית

הכפתור העליון בג'ינס כבר פתוח, למען האמת - גם ההוא מתחתיו.
הבטן מפוצצת עד אפס מקום ואני עדין עושה גיחות למקרר ומנשנשת שאריות מדי פעם.

השקט שאחרי הסערה.

אמא כבר ישנה, האחים שלי יצאו לבלות, אחי הקטנטן גם כבר ישן ואחותי בחדר שלה עם חברה.

הטירוף התחיל כבר אתמול. קמתי בתחושה של אפיפות וערפילים בראש, אחרי לילה ללא שינה (מסיבות טובות 😉 והיתה לי תחושה שזה לא הולך להיות היום שלי...

צדקתי!

בגלל כל מיני בלגנים עם אמא הגעתי באיחור של שעה לעבודה והייתי חייבת לעשות להם הנחה לפצות על הפדיחה, לא הגעתי לחתונה שבניתי על האוכל הטעים שם ובסוף מצאתי את עצמי רעבה בדרך צפונה במקום לבלות במועדון, כדי להשכים קום הבוקר לנקות ולבשל.

כל הבוקר, הצהריים ואחה"צ חתכתי, קילפתי, קירצפתי, כיבסתי, תליתי, הורדתי, קיפלתי, הוצאתי זבל, עירבבתי, תיבלתי, ואלוהים יודע מה עוד...

העיקר שאמא הספיקה לנוח...

כשהיא קמה כבר הכל היה נקי, שולחן ערוך, אוכל מוכן, והיא כבר מצאה משהו לקטר עליו...

כמה טוב להיות כבר אחרי הכל!!!

ערימת הכלים מחכה לי בכיור, אך גם לי יש גבולות ומילת הבטחון שלי להערב היתה: "מחר!"