אמצע היום, אני והגורה מסיימות עוד מפגש מהנה של "גן עם אמא" ומתחילות לטייל עם התלת אופן הוורוד שלה לכיוון הבית.
לא הספקנו לצאת מהמרכז המסחרי ופגשנו חברה ותיקה עם הבת האמצעית שלה שגדולה משלי בדיוק בשנה ועם הקטנצ'יק שלה שמלאו לו 6 חודשים זה עתה.
"את מצטרפת אלי לקפה?" שאלה החברה. היסוס מחושב עובר לי בראש - השלאף שטונדה הקדוש כמעט של הקטנה מול לגנוב רגע של פינוק כשהבנות תשחקנה יחד ותעסקנה את עצמן בלעדינו.
מושלם! "כן, אני באה!" עניתי.
הבנות לא חיכו לתשובה שלי, הן כבר רצו לרחבה שבמרכז, מול בית הקפה, כל אחת והרכב האישי שלה, מדי פעם מחליפות בינהן את כלי התחבורה או רצות ברגל אחת אחרי השניה.
התינוק ינק ונרדם, ואנחנו התפנקנו לנו בשמש הנעימה עם הקפה הקר.
הקפה הפך לארוחת צהרים עם הבנות, פסטה וסלט.
היה תענוג!
הבטחנו לחזור על החוויה בהזדמנות הקרובה.
נגמר השלאף שטונדה, חוזרת להיות אמא במשרה מלאה (:
לפני 13 שנים. 8 בדצמבר 2010 בשעה 13:39
