וניל עם פיצפוצית

קמתי הבוקר עם בחילה ואפילו הקאתי
לא יודעת למה, לא נראה לי שאכלתי משהו שהיה עלול לגרום את התוצאה הזו, אבל הקיבה שלי היתה מאז ומתמיד רגישה...
אביס שאל בצחוק "אולי את בהריון?"
אבל בדיוק סיימתי את המחזור ואני גם לוקחת גלולות בלי לשכוח,
ובכל זאת יש איזה קול קטן בתוכי שאומר: אולי זה היה סתם דימום ונפלת ב 0.01% סיכוי להכנס להריון עם גלולות...
זה קול שמקווה, הקול הפנימי של החלק שבי שכבר רוצה להיות אמא.

וכל הסיפור הזה עם האיש הגדול ממשיך בקצב האיטי שלו, של להפגש בקושי פעם בשבוע-שבוע וחצי, לדבר מדי פעם שיחה קצרה בטלפון בין לבין, והמון סימני שאלה אצלי לגבי מה שאני רוצה, ומה שאני מרגישה ומה הוא רוצה ומה עובר עליו עכשיו עם הגרושין וזה מבלבל!

בדבר אחד אני בטוחה לגמרי, אני רוצה להיות אמא ואני יודעת שהוא יהיה אבא נהדר.
אני גם ידעת שיש לו רגש כלפי אבל הרגש הזה תמיד לא היה ברור לשנינו
זה תופס גם לגבי הרגשות שלי כלפיו

אני נמשכת, אני נותנת אמון, אני רוצה, אני מפחדת, אני מרגישה הכי בטוחה בחיבוק שלו, אבל מרגישה לא שייכת לעולם שלו, אנחנו צמאים לאהבה, אנחנו נפגענו מאהבות קודמות ומפחדים להפגע שוב, אני שונה מהטיפוסים שהוא היה איתן אבל אני יכולה לתת לו הרבה יותר, אני לא גדלתי בבית "הנכון" אבל הערכים שלי הכי נכונים שאפשר והוא יודע את זה, הוא נמשך אל הפתיחות שלי אבל אני מנחשת שהוא גם קצת חושש ממנה, אני מרגישה שהוא מנסה להתקרב אבל אז לוקח צעד אחורה...

אם אני לא אתקשר אז הוא יטלפן וישאל לאן נעלמתי, אם אני אתקשר הוא יעלם שוב לכמה ימים...

למה זה אף פעם לא פשוט?

למה זה חייב לבלבל כל כך?

הרי שנינו למרות הכל כבר 5 שנים אוהבים...
שנינו כבר רוצים להיות בשקט הזה של המשפחה, שנינו רוצים ילדים...