"הפחד עוזר לנו רק ביצירת הדבר שאנו פוחדים ממנו. בידיעה זו בחרתי לשתול בליבי אהבה ולטפחה בהכרת טובה. האהבה מבריחה את הפחד, ורגשי התודה משמרים את האהבה. במקום בו שוכנת האהבה אין מקום לפחד"
מתוך "ילד השחר" מאת גואטמה צ'ופרה
את הספר הזה קראתי מזמן, את הקטע הזה כתבתי לעצמי בפנקס שנמצא אצלי תמיד ליד המיטה ובו הרבה מילים חשובות שמזכירות לי אמיתות שאני מתחזקת בהן בזמנים קשים.
הספר הזה שייך לאסכולה שטוענת שבעצם יש רק שתי קבוצות רגשות: קבוצת האהבה וקבוצת הפחד, ואנחנו נעים על ציר הרגש הזה כל הזמן. כשאנחנו נותנים דגש לקבוצת הרגשות האוהבים טוב לנו, אנחנו יצירתיים, אנחנו מגשימים חלומות, אנחנו מאושרים. כשאנחנו נותנים לרגשות מקבוצת הפחד להשתלט עלינו אנחנו הורסים לעצמינו את ההישגים, אנחנו עוצרים בעד עצמינו, מכשילים את עצמינו ונופלים.
כדי להיות מאושרים אנחנו צריכים פשוט לבחור לנוע בציר לכיוון האהבה, ליצור, להינות, להעז, לא לתת לפחדים את הכוח להרוס ולהכשיל, להתיחס לכל פחד כאל אתגר שניתן לגבור עליו.
נכון שלא תמיד זה קל, אבל כשנותנים את הכוח לאהבה - הפחד אינו מהווה מכשול!
כשנותנים לפחדים לנהל אותנו - אנחנו הורסים בשניה דברים שעמלנו רבות להשיג, כולל אהבה...
והפוסט הזה מוקדש ליקירתי האמיצה שהתגברה על הרבה פחדים ומצאה אהבה
אך למרבה העצב - היא אהבה גבר פחדן שנתן לפחד לנהל אותו והרס כל מה שנבנה
יקירתי,
מאחלת לך למצוא גבר אמיץ כמוך
גבר שידע מה זו אהבה!
לפני 18 שנים. 24 בינואר 2006 בשעה 23:58
