יושבת ומתחילה לעבוד בבר מצווה שבירושלים, אחרי שבקושי ישנתי הלילה ובקושי גרדתי את עצמי בבוקר מהמיטה, ופתאום רואה אתכם, איזה הפתעה! כל העייפות נעלמה והלב דפק מהתרגשות ומאושר. "ראיתי שכתבת בבלוג שביום שישי את באירוע בירושלים אבל לא דמיינתי שזה האירוע הזה" אמרת לי בחיוך המקסים שלך. ואיזה חיבוקים, כל כך שמחתי לראות אתכם אחרי המווון זמן שלא נפגשנו!
היה אירוע מקסים, אנשים מדהימים, חיוכים, המון פיות ומלאכים על ילדים שהם בעצמם מלאכים קטנים, היה כזה כיף! ולראות אתכם, זוג יפה ומאושר שכמותכם, איזו הפתעה מושלמת זו היתה!
והספקתי בדיוק להגיע לאוטובוס האחרון עם נהג בעל זקן לבן כמו אליהו הנביא או סנטה שהשמיע קונצ'רטו לחצוצרה ב"קול המוסיקה" בדרך חזרה, היה כל כך מרגיע.
הייתי עייפה אבל לא העזתי לישון - תמיד אני מפחדת לפספס את התחנה שלי כשזו נסיעה שלא בשיגרה ואני לא יודעת את הדרך בע"פ, וגם היה כל כך יפה בחוץ! לא רציתי לפספס את זה...
הרגשה של ט"ו בשבט שהתחילה מעכשיו, השמש זרחה והיה ירוק ועצי שקד פרחו בורוד ובלבן משני צידי הכביש ומתחתם מרבדי כלניות שניקדו באדום את כל הירוק הזה.
ובבית חיכו הקניות ליד הדלת, ותחושה של יום שישי באויר, שקט כזה... סידרתי הכל והתכרבלתי מול הטמבלוויזיה לנוח לכמה שעות, ורק אח"כ נכנסתי לבדוק במחשב מה חדש וכמה שטויות הגיעו לי למייל וגם מה חדש פה...
איזה כיף שמחר שבת ואני לא עובדת, יהיה לי יום שלם לנוח מכל ההתרוצצויות שהיו לי כל השבוע.
שבת שלום
לפני 18 שנים. 10 בפברואר 2006 בשעה 19:39
