וניל עם פיצפוצית

קמה בבוקר בקושי, אחרי שאתמול בלילה הלכתי לישון מאוחר.
גם עבדתי ערב באיזו מסיבת היי טק וגם בבית היה אקשן - נפצים ליד הבית הרעידו את טס המסכנה מרוב פחד, היא לא בנויה לפיצוצים האלה, הכלבה הטובה הזו. היא צריכה את השקט הפסטורלי שבד"כ יש בבית ולא את הפס-קול של סרט קאובוי'ז.
ועם כבר בקאובוי'ז עסקינן - האהבה הראשונה שלי חיפש אותי בזמן שעבדתי, ראיתי 3 שיחות שלא נענו מחו"ל וכשהגעתי הביתה הוא צילצל שוב.
דיברנו על החיים שלו ועל החיים שלי, על הבנים שלו, על החיים בארץ לעומת החיים בארה"ב, על המוות, שיחה שהיו בה הרבה דברים, נגיעה קטנה בכל דבר.
בין לבין הוא היה בסידורים אז החלטנו שנמשיך לדבר בפעם אחרת, ובטח כבר נתחיל לסגור דברים בקשר לנסיעה המשותפת לאמסטרדם.
הוא כבר הודיע לזו שרוצה להיות חברה שלו ולו כבר נמאס ממנה, שלאמסטרדם היא לא באה איתו והיא כבר הבינה כנראה שהוא קבע שם משהו בלעדיה והיא די עצבנית.
עוד אחת שחושבת שתצליח לביית אותו ולא הולך לה...
אחרי השיחות שלנו ואחרי טיול לילה עם טס אני מתקלחת והולכת לישון גמורה.
בבוקר אני מפילה את עצמי מהמיטה בקושי רב ונוסעת לעוד מסיבת פורים במשרדים של תנובה.
משם אני יוצאת להפגש עם נעמה המקעקעת והפשושון שלה בפארק רעננה, אנחנו עושות פיקניק צפונבוני של סושי ואורז לקטנטן ומאכילות את הדגים באגם בשאריות האורז.
משם הביתה עם עצירה קטנה בסופר לקנות דבש לגוססת האהובה עלי שבבית, למען תבריא במהרה בימינו אמן, ותשוב לרכב על אופניה בימי שמש נפלאים אלו הבאים עלינו לטובה.
בבית יש כביסה להוריד ולקפל ועוד מכונה להפעיל. מכונת הכביסה משתעלת יותר חזק משתינו, אני מתחילה לחשוד שהסדק בקיר המרפסת הקטנה נובע מהקפיצות המפחידות שלה כשהיא משתעלת. אולי כדאי לקרוא לד"ר מכונות כביסה לביקור בית סוף סוף? אני אתקשר לדבר איתו אחרי החג.
אחרי הכביסות ישבתי קצת עד שבאו חברים להתאפר למסיבת פורים ורצתי משם לעוד מסיבה רועשת במיוחד. לקראת הסוף כבר כאבו לי העיניים מרוב שהיתה תאורה מחורבנת במקום, והאוזניים מצפצפות לי מהרעש שם.
בבית שקט ורגוע, אין כלבה מפוחדת שתבהל מהנפצים, השכונה כבר הלכה לישון ואני מחכה למים החמים בדוד.
אין מצב להכנס למיטה ביום כזה בלי מקלחת ארוכה ורותחת!
מחר שוב אירוע בבוקר, בחיפה.
נעמה ואני נוסעות יחד גם לשם. לשמחתי רוב העבודות שלנו בחג הזה אנחנו עושות יחד.
אני אוהבת לעבוד איתה, אני לומדת ממנה הרבה וגם להיפך, לכל אחת מאיתנו היה סגנון ציור לגמרי שונה ומהעבודה המשותפת שתינו לומדות אחת מהשניה הרבה.
בכלל ממש כיף לי איתה, היא מהחברות הבודדות שזה שיש לה ילד זה לא אומר נתק מכל החברות הלא נשואות/אימהות ותמיד תמיד יש לנו מה לעשות יחד ועל מה לדבר.
היום בדרך הביתה התחלנו לפנטז על לעשות איזו גיחה לעבוד באיביזה כמו שהיא עשתה בתחילת ההריון, אמרנו שניסע עם הקטנצ'יק ונעשה תורות בלשמור עליו ולעבוד.
מחר אנחנו קמות שוב מוקדם, עובדות יחד בוקר ואחה"צ, אחה"צ זה בהתנדבות באקי"ם, זה בשביל הנשמה!
עוד כמה ימים לסחוב את העייפות הזו ואז הטירוף יגמר ואני אשן יום שלם!
עכשיו הזמן למקלחת ולישון...