אני אגואיסטית...
אני מודה!
אני עושה בחיי את מה שיעשה לי טוב.
למזלי מה שעושה לי טוב, בין השאר, זה לעשות טוב לאנשים סביבי.
החיוך של אנשים זרים וקרובים שהוא תוצאה של משהו שאני עשיתי, גורם לי סיפוק עצום!
יש משהו באגואיזם משהו שמאוד מושך אותי, אני נהנית לראות אדם שעושה לעצמו טוב.
אני נמשכת לאנשים חזקים שדואגים לעצמם, כפי שאני נהנית לדאוג לעצמי, אני נהנית לדאוג להם ולפנק אותם, כי אני יודעת שזה פינוק, זה לא הכרח עבורם.
כיוון שכך, אני חייבת להודות שבני זוגי היו אגואיסטים. לא תמיד מודעים, לא תמיד חיוביים אבל תמיד הם היו דואגים קודם כל לעצמם, וזה מצא חן בעיני ברוב הפעמים, עד שזה בא על חשבון אחרים או נגע בחוסר יושר ושקרים של ממש או סתם התנהגות מגעילה ולא מתחשבת.
האהבה הראשונה שלי אדם מאוד אגואיסט, אבל הוא אגואיסט מודע, הוא אגואיסט חיובי והוא אגואיסט ישר! הוא תמיד אמר את האמת לכולם גם כשקשה לשמוע, מעולם לא שיקר לאף אחד! הוא עסוק בלהינות מהחיים שלו אבל דאג קודם כל לאשתו ולילדיו גם כשהוא לא חי איתם, הוא דאג להם לחסכונות מאוד נדיבים, הוא בקשר יומיומי איתם ודואג לכל צרכיהם ככל שניתן.
הוא אדם מאוד נדיב, הוא חולק בשמחה את מה שיש לו עם משפחתו ועם חבריו ומשלם בנדיבות לעובדיו. הוא מחייך אל העולם והעולם מחייך אליו בחזרה.
ואחת התכונות שאני הכי אוהבת בו היא שכשאנחנו יחד הוא מתנהג כאילו אין בעולם אף אחד חוץ משנינו, הוא נותן את ההרגשה שכולו איתי וזו תחושה נהדרת.
אני מחכה כבר לסוף אפריל, לפגוש אותו באמסטרדם, יודעת שמצפה לי שם חופשת חלומות.
לא שוכחת לעולם את המתנות הקטנות והמצחיקות שהיה מביא לי: בורג כי הוא הגיע למסקנה שזה מה שהכי חסר לי, או פרח מחוט ברזל כמעט חלוד, מפתח שהוא מצא זרוק והחליט שזה המפתח ללב... וכל מתנה קטנה הזו היתה מלווה בהסבר מנומק ונוגע ללב יותר מכל הפעמים שהוא הזמין אותי לאכול ולשתות ולצאת ומעולם לא נתן לי לשלם על עצמי.
הוא מעולם לא קנה לי משהו יקר, אבל הוא הביא לי את המתנות שמאחוריהן יש הכי הרבה מחשבה עלי, הוא מכיר אותי, הוא חושב עלי והוא יודע להראות את זה.
ולמרות שיצאנו בקושי חצי שנה והיינו בני 19 - הוא יודע לתת וכבר ידע לתת יותר מכל האגואיסטים האחרים שהכרתי בשלבים בוגרים יותר של חיי.
היה לי בן זוג אחד במשך תקופה ארוכה, 3 וחצי שנים, עברנו הרבה ביחד...
הוא למד אותי, הפתיע אותי במתנות שיש מאחוריהן מחשבה, הוא היה מצחיק ויצירתי וכתב לי מכתבים ופתקים המקסימים, בתקופה שהוא עוד היה איש נקי יותר, תמים יותר... לפני שעברנו למרכז והוא התקלקל.
היום אני מתבאסת בכל פעם מחדש לשמוע איך הוא פוגע באנשים שאהב ואהבו אותו, כפי שפגע בי, איך הוא הפסיק להיות אגואיסט חיובי והפך לאגואיסט שלילי שמוכן לדרוך על מי שהיה החבר הכי טוב שלו כדי להתקדם. לשמחתי מי שמתקדם זה אותו חבר שנשאר טוב לב וצנוע, ולא האקס שלי שהתקלקל.
שנים קיוויתי שהוא יתעורר ויתאפס על עצמו, בהתחלה שמרנו על קשר וניסיתי לדבר על ליבו, אבל כשראיתי שזה לא עוזר ניתקתי מגע לגמרי. לא רוצה לראות אותו כך, זה מכאיב לי. אהבתי את מי שהוא היה פעם, לא רוצה להתמודד עם מי שהוא היום.
גם האקס האחרון הוכיח לי שיותר מכל הוא חושב על עצמו...
אדם שטען שהוא ישר והגון נתפס בכמה וכמה שקרים, אדם שאמר שהוא נותן מעצמו אבל נתן רק כשהתאים, אבל לפחות אצלו זה בא ממקום ילדותי ולא ממקום של רוע כמו האקס הרציני שלפניו...
יותר ויותר אני מנפה אנשים מחיי ומשאירה שם את האנשים האגואיסטים החיוביים, אלו שדואגים לעצמם אבל גם נותנים מעצמם לאחרים. משאירה את אלו שתמיד יעזרו, שיפתיעו בדברים הקטנים, אלו שיודעים לתת את ההרגשה שהחיבור שלנו משמעותי להם בחיים, ולא רק במילים.
יש לי חברות וחברים נפלאים שכאלה, אנשים שאיתם יש הרמוניה של אגואיזם חיובי ונתינה וקבלה לכל הכיוונים, אנשים שמפתיעים בדברים הקטנים, אנשים שמראים אהבה בכל כך הרבה דרכים!!!
אלו הנכסים הכי חשובים שצברתי בחיים!
לפני 18 שנים. 17 במרץ 2006 בשעה 19:36
