בבוקר התייצבתי כהרגלי בעת האחרונה לסשן מודל לציירת המוכשרת בסטודיו שלה, את הפורטרט היא סיימה ויצא מקסים, עכשיו היא ממשיכה את הציור של הגוף כולו.
היא רצתה להתחיל בשבוע הבא ציור חדש עם דוגמנית נוספת ושאלה אותי עם אני מכירה מישהי שיש ביני לבינה חיבור טוב, ישר קפצה לי לראש חברה אהובה במיוחד, מחר אני אדבר עליה עם הציירת ואני מקווה שזה יסתדר לכולנו. יהיה לי כיף לעבוד איתה שוב (כבר ציירו את שתינו יחד אבל הפעם זה יהיה מעין פורטרט כפול שזה מגניב!)
בצהרים רצתי לסדר משהו בסלקום, משם לת"א לבקר חברה שלא ראיתי מיליון שנה וממש התגעגעתי אליה. היא שאלה אותי אם לא היה לאקס יומולדת מתישהו, עניתי לה שהיה לו ביום שישי, "התקשרת?" היא שאלה, "לא" עניתי, "הוא שקרן, אני לא רוצה לדבר איתו יותר" היא שאלה איך אני יודעת שהוא שיקר לי, הרי בתחומו הוא אמור לדעת לשקר היטב, מסתבר שהוא פשוט לא מספיק חכם ולא חושב על הפרטים הקטנים שהסגירו אותו.
סיפרתי לה על הנסיעה הצפויה לאמסטרדם עם הקאובוי שלי, ועל העבודה והחברים ועל איזה כיף לי עם השותפה המקסימה שלי בדירה, והיא סיפרה לי על העבודה שלה והחבר שלה ופתאום הטלפון צילצל וחבר מהעבר המשותף של שתינו היה על הקו, מישהו שהיה כמו אח... הוא היה בסביבה וקפץ לבקר. החלטנו להפגש שוב ביום ראשון עם עוד אנשים מהחבורה שהיינו פעם למעין פגישת מחזור. זה היה מרגש!
מהחברה הזו נסעתי לבקר בבי"ח את דסדמונה. זה היה כואב לראות אותה שוכבת במיטה בחוסר אונים, לא מסוגלת לדבר בקול, אבל העינים דיברו, וכשנכנסתי לחדר ואמא שלה אמרה לה מי אני היא ניסתה לחייך. כמובן שאמא שלה לא יודעת מהיכן אני מכירה אותה, אמרתי לה שהכרנו בצ'אט ואנחנו מתכתבות המון זמן ורצינו להפגש לפני שקרה מה שקרה. אמא שלה מאוד התרגשה מכך שבאתי. זה משמח אותה לראות שבאים חברים לבקר אותה ולראות עד כמה היא נאהבת.
אני בטוחה שגם דסי בעצמה נרגשת להיות מוקפת בכזו אהבה. אני בטוחה שמתסכל אותה שהיא עדין לא יכולה לדבר והיא לא חזרה לעצמה.
אני בטוחה שהיא תצליח להתגבר על הכל ולהבריא, היא כזו בחורה מדהימה!
מדסי המשכתי לעוד עבודה כמודלית, כיתה חדשה, מורה חדשה וחברה שאני מכירה כבר שנים רק שזו היתה הפעם הראשונה שבמקום לצייר יחד, היא ציירה אותי. זה היה מצחיק.
מאוד נהנתי עם הקבוצה החדשה הזו, למרות שכבר הייתי מאוד עייפה.
קבעתי עם אביס שעוד נשב על איזה פרוייקט משותף ועשינו לנו רשימות חשובות והיה לנו כיף כמו תמיד כשאנחנו יחד. אני כל כך גאה בו על ההישגים שהוא משיג לאט לאט אבל בעקביות, ועל השאיפות וההתמדה. אני בטוחה שהוא עוד יגיע רחוק עם הכשרונות שלו. הוא חבר יקר ואני שמחה לראות שמצליח לו.
זה היה יום ארוך, מתיש, אבל מרגש.
היו בו דברים מאוד מיוחדים עבורי.
האביב הזה מתחיל מצוין!
לפני 18 שנים. 23 במרץ 2006 בשעה 0:58