אפיתי היום עוגת שוקולד, בתנור עכשיו יש עוד אחת...
עוגות יומולדת כאלה, שוקולד עשיר וטעים, ציפוי שוקולד וסוכריות קטנות וצבעוניות, ממש כמו שאמא היתה מכינה לנו לימי ההולדת בגן.
לא זוכרת מתי אפיתי עוגה בפעם האחרונה, בטוח זה היה לאחד מבני הזוג שהיו לי ולפני הרבה מאוד שנים. לאחרון לא אפיתי עוגה, לא יצא...
יש משהו בלגור עם בייבי שגורם לי לקנן שוב, בגלל שהיא כזו בן וגם בגלל הרגל השבורה.
כל האינסטינקטים הנשיים שלי קופצים החוצה בשמחה - הזדמנות לטפל, לפנק, להאכיל... כמו שתמיד קורה לי כשאני גרה עם בן זוג, זה עושה לי כיף כי למרות שהיא טום בוי כזו, היא עדיין יודעת לבטא רגשות כמו בת רק בלי כל הדביקים...
היום בכלל הרגשתי כמו עקרת בית למופת עם כל הקניות והסידורים והבישולים והאפיה
ויש לי זמן עד הערב ואח"כ אני אכין עוד דברים טעימים שיהיה לנו בבית לחג ולכל האורחים שבאים לבקר אותנו.
זו תחושה נהדרת, להינות מהחופש שלי וגם להיות עקרת בית למופת, זה כמו להיות עם ולהרגיש בלי או להיפך...
טוב לי עם איפה שאני עכשיו!
לפני 18 שנים. 11 באפריל 2006 בשעה 14:22