וניל עם פיצפוצית

דסדמונה ואני התחלנו לשוחח ביננו ולהגיב אחת לשניה בבלוג ובהודעות פרטיות לפני יותר משנתיים.
היה לנו כל כך הרבה במשותף, צחקנו יחד, קיטרנו יחד, התיעצנו אחת עם השניה, מבלי שנפגשנו קראנו אחת לשניה חברה טובה.
אהבנו אחת את השניה אפילו שזה היה דרך המחשב ובשלב מאוחר יותר דרך הטלפון גם.
היא שיתפה אותי בחלומות שלה, באכזבות, בתקוות, בכל כך הרבה דברים, ואני שיתפתי אותה בהכל גם.

תמיד תיכננו להפגש (חוץ מהשניה שנפגשנו במועדון בדיוק כשהייתי בדרך לצאת) ואף פעם זה לא יצא, בגלל המרחק, בגלל החיים העמוסים... תמיד היינו בטוחות ש "לא נורא שלא הספקנו הפעם, בטוח נפגש בפעם הבאה שתגיע למרכז/לארץ"

כשהיא הגיעה לארץ בפעם האחרונה כבר קבענו יום ושעה ואז היא התקשרה וסיפרה לי על הגידול שמצאו וקבענו שכשאחזור מהצפון אבקר אותה בבי"ח או בבית כשתתאושש.
היה לנו ברור שנפגש ונעשה יחד את הדברים הכייפים שרצינו לעשות.
לרגע לא חשבנו שזה לא יקרה.

כשסוף סוף נפגשנו היא כבר לא יכלה לדבר, אבל ראיתי את החיוך שהיא הצליחה לחייך למרות שזה עלה לה במאמץ...
לה, שחייכה תמיד, גם כשהיה קשה.

דיברתי איתה, כששכבה שם בבי"ח, אמרתי שאני מחכה לה שתבריא, שנעשה את כל מה שתיכננו לעשות. הייתי בטוחה שהיא תתחזק ותבריא ותהיה מאושרת כמו קודם.

אני יודעת כמה היא היתה מאושרת בזוגיות שלה, כמה החיים שלה בכלל היו מלאי אהבה ואני שמחה שהיא הספיקה לחוות את האהבה הגדולה הזו.

היא היתה ראויה לה, היא היתה ראויה לכל כך יותר.
היא היתה הבחורה שהייתי בטוחה שתשאר לנצח בזוגיות הנפלאה שהיתה בה, שהם יקימו יחד משפחה כמו שהיא והוא חלמו, הייתי בטוחה שהיא תצליח בכל מה שתעשה בחיים, כי היא היתה כזו אופטימית ומלאת אהבה.

אומרים שאדם לא מת כל עוד הוא חי בזכרון של מישהו שאהב אותו
דסדמונה, אם כך, תחיה בלבבותיהם של אנשים כה רבים, אני יודעת שאני לעולם לא אשכח.
ואני עוד כלום לעומת בן זוגה והמשפחה שלה שאוהבים אותה כל כך, והחברים האחרים.

בדסדמונה שהכרתי לא היה שום דבר שטני, ועכשיו היא לגמרי מלאך

דסי יקרה, היכן שתהיי - אוהבת אותך!


http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=8640

http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=4488