בדרך הביתה אתמול, ברכבת לצפון, ההביתה נהיה הבית של סבתא וסבא, הבית של אבא ואשתו ואחי הקטן, הבית של אמא.
יש לי שני כיוונים של "הביתה" הביתה בצפון והביתה במרכז. שניהם בית אבל את הבית של הצפון ממש כבר הצטרכתי, אחרי חודשיים בלי לראות את סבא וסבתא.
בדרך הביתה, ברכבת לצפון, דיברתי עם בת דודה שלי שחזרה גם הביתה, מאוסטרליה דרך תאילנד. היא מספרת לי איך בתאילנד היא הכירה בחורה ישראלית והן טיילו יחד, ובאיזה יום הן עברו ליד חנות ביגוד וציוד סאדו מאזו ונעצרו מולה והבחורה שאלה אותה משהו בסגנון: "רוצה להכנס?" ובת דודתי אמרה: "לא, בשביל מה? זה לא שאני יוצאת לדאנג'ן או משהו..." ואז החל הבירור בינהן על איך כל אחת שמעה על הדאנג'ן, היא אומרת שאחיה יוצא לשם ובת דודתי אומרת שבת דודתה יוצאת לשם והן התחילו לברר והסתבר שבת דודתי פגשה את אותו האח, חבר מאוד מאוד טוב שלי (:
עולם קטן
ירדתי מהרכבת והלכתי למשרד שבו עובדת אשתו של אבא כי אבא והיא היו שם שניהם, ועל הדרך כבר עשיתי שם ביטוח בריאות מקיף, לכל צרה שלא תבוא...
משם המשכנו לגן לאסוף את אחי הקטן, עאלק קטן, הנפיל הזה עוד לא בן 6 ומגיע לי לגובה הציצי, וזה לא שאני נמוכה במיוחד...
מהגן - לסבא וסבתא ולפגוש את הבת דודה וכל שאר המשפחה.
הבית של סבא וסבתא זה הלב של המשפחה. שם כולם נפגשים, בעיקר במטבח, וצוחקים. מדברים וצוחקים, מתחבקים וצוחקים, מקטרים קצת וצוחקים, אוכלים וצוחקים.
שומעים סיפורים של הבת דודה מהטיול, סיפורים של הקטנטנים מהגן, סיפורים של אבא על המוסך, ולא משנה על מה מדברים - כל נושא הופך לבדיחה.
זה מה שאני הכי אוהבת בבית של סבתא וסבא, האהבה הבלתי נדלית והצחוק!
לקראת הערב עלינו לגבעה, לבית של אבא ואשתו והפספוס הענק.
כל הגדר חיה מלאה בפטלים עסיסיים, עץ התאנה שבכניסה עמוס פרי, עצי הפיטנגו גם עם שאריות סוף העונה. יצאתי עם סלסלה והתחלתי לקטוף. אחרי כחצי שעה נכנסתי פנימה עם סלסלה מלאה בכל טוב, בטן מלאה בכל טוב, והמון שריטות על הידים מהפטלים.
בלילה אחרי שהילדון הלך לישון, ישבנו במרפסת ודיברנו.
השמים היו זרועי כוכבים, כמו שאפשר לראות במקומות שבהם אורות הכרך לא מפריעים.
צרצרים צירצרו והירח האיר והאוויר היה נקי עם רוח נעימה שהגיעה מהים, אבל ללא הדביקות שנשארה צמוד לחוף.
קצת לפני חצות אבא כיבה את הגנרטור והלכנו לישון.
במרכז או אפילו אצל אמא, אני אף פעם לא הולכת לישון כל כך מוקדם, תמיד יש גירויים שמחזיקים אותי ערה עוד ועוד.
אצל אבא מכבים את הגנרטור והגירויים כבים איתו.
נשארת דממה נעימה ורגועה כזו שמזמינה להתכרבל ולהרדם עד הבוקר.
את הבוקר פתחתי היום בכמה פטלים ישר מהשיח, ארוחת בוקר אצל סבא וסבתא ואז הכנתי עם סבתא את ארוחת הצהרים ואכלנו שלושתינו ביחד. אחרי האוכל אמא באה ואספנו את הסבתא השניה ונסענו לקנות לה נעליים, יצאתי עם כמה גופיות חדשות לעצמי ושני זוגות סנדלים לבן הבונבון של חברה שלי (לא יכולתי להתאפק)
חזרנו הביתה דרך הסופרמרקט, הוידאומט, והדואר, ליקטנו כל מה שרצינו ועלינו הביתה (הפעם לבית של אמא).
לסבתא יש יומולדת 90 בקרוב ובררנו על דילים לטיול משפחתי לחגוג איתה בחו"ל.
עכשיו אמא נרדמה מול המזגן, ואני כאן, מעכלת בשמחה את הנעימים האלו שעושה לי הצפון.
לפני 18 שנים. 6 ביוני 2006 בשעה 16:50
