בימים האחרונים אני לא ממש פה.
עברה עלי תקופה מטורפת, המון עבודה, מעט שינה, תוך כדי הכל פרידה מאחי מבלי לדעת לכמה זמן הפעם, תוך כדי כך גם לנסות ולהיות שם בשביל אנשים שאני אוהבת ותוך כדי כל מיני סערות אחרות.
עכשיו אני עייפה.
גם בגלל שלושה שבועות של שעתיים שינה בקושי בלילה, גם בגלל הנסיעות לכל רחבי הארץ, גם בגלל הסערות הפנימיות...
עכשיו אני נחה!
לא בא לי להתערבב עם המון אנשים, גם עם אלו שאני הכי אוהבת, לא בא לי המולה - גם כשהרעש הוא צחוק ושיחות חברים.
בא לי להתכרבל בפוך החם שלי עם ספר טוב, בא לי ערב שקט עם מעט חברים ממש ממש טובים שלא ראיתי הרבה זמן, בא לי להכנס לתוך עצמי ולתת לעצמי קצת זמן איכות עם עצמי.
הבוקר נשארתי במיטה עד מאוחר, נתתי לעצמי לנוח.
הסידורים יחכו, גם הטלפונים, התנתקתי מהכל. נשמתי את השקט.
הגשם שירד בלילה פסק כבר, ובחדר היה ריח של אדמה רטובה ומרכך כביסה (תודה לך קשת :)
כשהדלקתי את הסלולרי גיליתי שם הודעה מקסימה ששלחו לי אתמול כשהייתי כבר בדרך לחלום הראשון, פתחתי את היום עם חיוך.
יש כל כך הרבה אהבה בעולם, כל כך הרבה קסם.
חייכתי כשנזכרתי באתמול בלילה - זה עשה לי טוב.
עכשיו הגיע הזמן להכין סיר גדול של מרק לחורף.
כשמבשלים כשבלב יש כל כך הרבה אהבה - האוכל תמיד יוצא יותר טעים ומלא השראה!
לפני 19 שנים. 21 בדצמבר 2004 בשעה 10:25