כל הבוקר עבר עלי במרדפים אחרי כסף שחייבים לי, רק כשכבר הורדתי טפסים לתביעות קטנות והודעתי ללקוח במייל שאם הוא לא מעביר לי תוך 3 ימים את הכסף לחשבון אני תובעת לו את הצורה,
תוך שעה כבר התקשרה אלי מישהי מהמשרד ואמרה שהיא מטפלת בזה ושנפתור הכל מיד ולמה אני כועסת.
יש לי תשובה אחת לאותן פקידות בהנהלת חשבונות שלא מבינות למה אני כועסת: "ואם את לא היית מקבלת את המשכורת שלך במשך חצי שנה אחרי שעבדת, את לא היית כועסת?"
אבל רק אחרי שאני מנפנפת בכתב התביעה המוכן מתחילים להזיז דברים.
זה החלק המעצבן בלהיות עצמאית.
אני מתה על העבודה שלי, רק תנו לי לצייר על אנשים מבוקר ועד ערב (רצוי במזגן כמובן 😄 ואני מאושרת, אבל המרדפים האלה אחרי הכסף, ועוד כשכל כך חם, גורמים לי להיות קצת עצבנית.
את טיול הצהרים של טס עשינו בצל העצים שמסביב לבית, כשהיא רצתה לרוץ בשמש נתתי לה רק היכן שהיא מגיעה עם הרצועה כשאני בצל, אני לא מבינה איך לה לא חם בטירוף בחוץ עם כל הפרווה הזו, אני עם הפלומה האפסית שיש עלי מתה מחום ואם השיער לא אסוף היטב אז בכלל אני נמסה.
מילאתי את כל הבקבוקים והקנקנים במים והכנסתי למקרר, שלא תחסר שתיה קרה בימים החמים האלו כשבאים כל החברים לראות את המונדיאל או סתם לשחק סטריפ טאקי. כל כך חם שאין לי בעיה להפסיד...
כל גיחה למרפסת להוריד/לתלות כביסה גורמת לי להרגיש כמו שלולית דביקה, גם עם מינימום הבגדים שאני לובשת.
אני מחכה שיהיה קצת פחות לוהט בחוץ כדי ללכת לסידורים.
המחשבה על ללכת ליוגה הערב גורמת לי פלצות, למי יש כוח לקפיצות האלו כשכל כך חם????
אולי אני אקפיא את המנוי עד סוף הקיץ? הלוואי ויכולתי להקפיא גם את עצמי עד סוף העונה החמה.
תסלחו לי כל אנשי הקיץ למינהם, אני שונאת להרגיש דביקה ומזיעה!
אני מחכה כבר לחורף שיחזור, או לפחות לקרירות הנעימה של הסתיו.
לפני 17 שנים. 25 ביוני 2006 בשעה 13:16
