וניל עם פיצפוצית

מסתובבת בבית, עושה דברים שצריך והם לא קשים מדי לעשיה, או בקיצור - כביסות.
מכינה עוד קנקן תה ירוק קר עם לימונית ולואיזה כדי שאני אשתה מספיק ולא אתייבש בחום הנורא הזה.

הייתי אמורה לנסוע לנעמה וצצו לה כמה דברים אז דחינו את זה למחר או מחרתיים.
לא נפגשנו שבוע ואנחנו כבר מתגעגעות נורא.

זה מהדברים האלו שקורים ככל שאוהבים מישהו יותר ויותר, רוצים להיות יותר זמן ביחד, אז אנחנו משתדלות להפגש פעמיים בשבוע ומדברות כל בוקר כשאנחנו קמות, ואח"כ עוד כמה שיחות במשך היום כי תמיד אנחנו פתאום נזכרות במשהו שרצינו להגיד ושכחנו קודם, או שנכנסה עבודה לשתינו או סתם שוב מתגעגעות.

(מה שמזכיר לי שאני צריכה להתקשר אליה כי שכחתי להגיד לה על האירוע שנכנס לשבוע הבא 😄

הכיף כשזה קורה עם חברה טובה, אין את הקטעים כשזה קורה עם בן/בת זוג חדש/ה.
אין את "אם אני אתקשר שוב הוא/היא יחשוב/תחשוב שאני לחוץ/ה עליו ויבהל/תבהל"...
ואין בעיה לבטא אהבה, כי ברור שזה הדדי ואף אחת לא תלחץ מזה שאנחנו אומרות שאנחנו מתות אחת על השניה, אוהבות, חולות, מטורפות ושאר ביטויי חיבה הדדיים.

עם גבר אף בחורה לא תגיד בחופשיות "אני אוהבת אותך" עד שזה לא נהיה רציני וגם הוא אומר את זה, אנחנו משקשקות מפחד רק מהמחשבה על איך הוא יגיב.
עם חברה טובה זה ישלף בלי מחשבה: "אוי, איך שאני אוהבת אותך!" ותמיד נקבל תשובה דומה ונהיה עם חיוך כזה של אוהבות.

לחברה אין לי בעיה להגיד עד כמה אני מתגעגעת ורוצה לראות אותה, אבל להגיד את אותו הדבר לגבר שאני אוהבת, חס וחלילה אם זה בשלב ההתחלה! הוא עוד ילחץ, יבהל, יעלם, השד יודע מה...

כנראה אותם פרפרים בבטן שמתעופפים לנו בתחילתה של אהבה זוגית הם גם האחראים למחשבות הטורדניות ולפחדים של "מה היא/הוא תגיד/יגיד אם..." ו-"מה הוא/היא יחשוב/תחשוב אם..."
והמשחקים האלו של להתקרב ולהתרחק וכל הבלגנים המעצבנים.

כשזו רק חברות טובה זה לא קורה, הכל זורם כל כך בקלות,
הטלפונים, השיחות הארוכות והקצרות, והמפגשים, החיבוקים והנשיקות.
אין שום היסוסים ופחדים והכל כל כך נעים בינינו הבנות...

המזל שלנו שהחברויות האלו הן שנותנות לנו את השקט שאנחנו צריכות בתקופות הסוערות של האהבה הזוגית. יש לנו את הקן החמים הזה לפרוק בו את הפחדים והשמחות כאחד, לשתף, לקבל חוות דעת, חיבוק, עידוד ועצות כצידה לדרך.
ויש לנו לאן לחזור אם לא ילך, הרי גברים באים והולכים (עד שמגיע "האחד") וחברת אמת תמיד תשאר!