זה מה שאני בעיקר עושה כשאני חייבת להוציא, לשחרר מה שבפנים, אבל לפעמים, אחרי כמה דקות לא בא לי שכל מי שפה יקרא ויגיב, אז אני נכנסת לניהול פירסומים ומעלימה הכל.
הולכת לחדר שלי, שולפת את היומן הישן.
זה שאני כותבת בו כבר שנים, ולמרות שהבלוג גורם לי להזניח אותו לפעמים, בסופו של דבר - אני תמיד חוזרת אליו.
עוד 4 דפים והכרך הזה נגמר. אני אלך מחר לבחור לעצמי יומן חדש להתחלה חדשה.
את היומן הזה רשמתי במשך 7 שנים כמעט. עם הפסקות, עם הזנחות לטובת הבלוג שיום אחד אדפיס ואצרף למגירה הסודית, בה יש את כל היומנים שכתבתי מגיל 16 ועד היום.
בה אני שומרת את הזכרונות שלי, אלו שכתבתי וגם כמה שכתבו לי.
אני יודעת שאולי אנרגטית לא בריא לשמור דברים מהעבר, במיוחד מכתבי אהבה ממערכות יחסים שנגמרו, אבל למרות שכמה פעמים ניסיתי, לא הצלחתי לזרוק הכל.
אני סנטימנטלית מדי...
למרות שתמיד הבטתי קדימה בחיוך והמשכתי הלאה גם אחרי הפרידות הכי קשות והכי כואבות, ויחד עם זאת, בקופסא סגורה היטב, גרים כמה זכרונות של אהבה שחלפה.
אולי כי אני מאמינה שאהבת אמת אף פעם לא נגמרת, אבל מי שמפחד ממנה לא יכול להשאר בה, ואני יודעת שהם אהבו בדרכם, גם אם היא לא היתה מושלמת, ויודעת שהם נכנעו לפחדים ולכן הלכתי משם. בפחדים מהסוג הזה אי אפשר להלחם לבד. צריך שני לבבות מגובשים כדי לנצח ואת זה לא היה עם אף אחד מאנשי העבר.
לפעמים, בעיקר בתקופה הזו שבין ראש השנה ויום כיפור לבין יום ההולדת שלי, אני מוציאה הכל מהמגירה וקוראת. רואה כמה השנים עשו לי טוב, כמה תובנות רכשתי עם השנים, כמה כל כאב ושברון לב רק חישל אותי בסופו של דבר, ורואה כמה דברים למדתי מכל אדם שהייתי איתו, ואיזה מתנות של ידע וחוזק קיבלתי מכל דבר שעברתי, וגם אם זולגות לי קצת דמעות של כאב או התרגשות תוך כדי קריאה - אני שמחה!
העבר עוזר לי לשמור על פרספרטיבה, אהבתי מספר פעמים, הלב נשבר, היו תקופות של כאב עצום ובכל זאת הלב התאחה ואהב שוב ובכל פעם התקרבתי יותר ויותר להבנה של מי אני ומה אני רוצה ומי אני רוצה שיצטרף אלי להמשך המסע הקסום הזה של חיי.
בסה"כ, כל יום הוא עוד דף חדש ביומן מסע של חיי
לפני 18 שנים. 7 באוקטובר 2006 בשעה 11:37
