שיש לי עסק כאן עם שרמוטה ממין זכר, אחד שמשכיב כל בחורה שבא לו, חוגג על ימין ועל שמאל...
ניסיתי לברר בעדינות עד כמה הוא שומר על עצמו ונזהר עם כל המסיבות והסמים והאלכוהול שהוא מספר עליהם בשיחות הארוכות שלנו, שאדע את הנתונים לפני שאני מגיעה אליו.
אתמול בשיחה טראנס אטלנטית הוא גילה לי את האמת:
הוא טיזר, כמוני, והוא ת'כלס - לא רוצה לשכב עם אף אחת אם לא אכפת לו ממנה.
איך שזה היה מפתיע לגלות את זה עליו, מסתבר שאנחנו יותר דומים ממה שחשבתי (:
הוא מזמין אותן הביתה, החברים שלו חוגגים והוא נרדם שפוך לבד על הספה.
מקסימום הוא נותן למישהי לעשות לו קצת נעים, אבל אף פעם אין חדירה.
הוא אמר לי "סקס זו השקעה, אני לא מוכן להשקיע במי שאני לא שם עליה, זה מעייף!"
לא סתם הוא רוצה שאבוא והוא מטיס אותי עד אליו לקצה השני של העולם, מסתבר שסקס ממש הוא כבר לא עשה הרבה מאוד זמן... גם כבר הרבה זמן הוא לא אהב אף אחת...
והוא צמא לאהבה...
ולנו יש כזו כבר 15 שנה, עוד מהימים שהיינו חיילים צעירים וזו אהבה שלמרות השנים ולמרות המרחק נשארה יפה ונקיה משקרים וסודות ושאר הדברים שהורסים כל חלקה טובה של רגש.
הוא יודע הכל עלי, לא הסתרתי ממנו מעולם דבר, תמיד היושר והכנות היו אבני יסוד ביחסים בינינו.
הוא יודע על האהבה האחרונה שלי הכל, יודע על מסיבות הזימה שאני יוצאת אליהן ואיך אני לבושה שם, וצוחק מהכל... "פעם היית ילדה טובה ותמימה, לא ידעתי שהפכת לכזו טיזרית...אבל איתי לא תהיי כזו, נכון?"
אין מצב!
מתה על האיש הזה עוד מימי הצבא, הראשון שעשה לי פרפרים בבטן, הראשון שנישק אותי וראה אותי מאדימה, הראשון שנגע בי בגוף, בלב ובנשמה. יש לו זכות ראשונים אצלי בכל מה שקשור לאהבה...
הוא הראשון שאמר שאני רק נראית תמימה ובעצם אני חרמנית מלאת זימה, עוד כשאני לא ידעתי את זה על עצמי (:
הוא ידע להסתכל לי בעיניים ולקרוא מה אני מרגישה, הוא ידע להרגיש מרחוק מתי אני זקוקה למילת עידוד ולהתקשר מהקצה השני של העולם...
אני שמחה לבוא אליו, לשנינו זה יעשה טוב, אחרי כל השנים האלו שלא היינו יחד, אבל תמיד נשארנו מחוברים בצורה כלשהי, תמיד נשארנו חברים ודאגנו שהקשר לא יתנתק למרות המרחק והשנים הרבות שלא נפגשנו.
שבועיים לישון יחד, מחובקים, לנשום יחד בשלווה, לא עשינו את זה מאז הצבא...
איזה כיף שהוא לא מהנוחרים (אני מקווה שזה לא השתנה)!
יותר מלכל דבר אחר שהוא אמר שנעשה יחד, המסיבות, הקניות, השטויות... אני הכי מתגעגעת ומחכה ללישון איתו ביחד.
נזכרת בימים האלו שבצבא, איך בלילה כשהיינו לבד הוא היה משיל מעצמו את מעטה הציניות והחיספוס ומתכרבל בחיבוק שלנו ברכות שאין סיכוי שמישהו מהחבר'ה שלנו היה מאמין שיש בו. ברגעים אינטימיים הוא יודע לתת את התחושה שחוץ ממני וממנו אין אף אחד בעולם, הוא מפנק ומעניק בלי סוף. המבטים שלו היו מעבירים בי צמרמורת נעימה של התרגשות וחום כזה נעים בכל הגוף...
יהיה לי חורף חם בטקסס עם הקאובוי שלי (:
לפני 18 שנים. 14 בנובמבר 2006 בשעה 14:34
