סיפרו לי שאם חוזרים על אותה פעולה בזמן קבוע במשך 20 יום אז נוצרת התמכרות/התקבעות...
אז כנראה זה מה שקרה לי...
אתמול בלילה, לראשונה מזה זמן רב, לא דיברתי לפני השינה עם הקאובוי.
חזרתי מהעבודה מותשת, היה כבר 23:30 והייתי חייבת לשלם כל מיני חשבונות (תודה לאל על המענה הקולי הממוחשב שפעיל 24 שעות ביממה ועל אתרי האינטרנט שבזכותם לא צריל ללכת לעמוד בתור כדי לשלם חשבונות).
אח"כ ניסיתי להתקשר אל הקאובוי.
לא היתה תשובה אז הלכתי להתקלח.
רציתי מקלחת ארוכה ארוכה לשטוף את היום הזה, אבל היה מעונן אז היו מים חמים רק למקלחת בינונית.
ניסיתי להתקשר אליו שוב ועדיין הוא לא ענה.
כנראה הוא כבר ישן אחרי כמה ימים ולילות רצופים שהוא לא ישן או שהוא היה במקום רועש ולא שמע את הטלפון, אצלו הכל אפשרי...
ניסיתי לראות CSI והעיניים שלי נעצמו כל הזמן. אין לי מושג מי רצח את הנערה ואת מי עוד רצחו הפעם אם בכלל.
כשהתעוררתי על הספה ממוזיקת הסיום של התוכנית, ניסיתי להתקשר פעם אחרונה אליו ושוב הוא לא ענה אז הלכתי לישון.
זה היה כל כך מוזר ללכת לישון בלי לדבר איתו לפני השינה, אבל הייתי כל כך עייפה שנרדמתי תוך כמה שניות.
דווקא הבוקר קמתי עם התחושה המוזרה הזו של חוסר כי לא דיברנו אתמול...
תחושה של געגוע
לפני 17 שנים. 12 בדצמבר 2006 בשעה 9:17