וניל עם פיצפוצית

זה היה סופ"ש מעייף למדי...

עבדתי אתמול בלילה בחיפה, אז כבר בצהרים יצאתי ברכבת צפונה.
חברת ילדות של אמא שלי אספה אותי מהרכבת אליה, בדרך עצרנו בכספומט ומשם הלכנו לחברה אחרת שלה שהבן שלה מוכר דברים כאלו שאסור לדבר עליהם בקול רם, אז ששששש ממני לא שמעתם שום דבר!
אמא שלה נפטרה לפני 4 חודשים, אבא שלה נפטר לפני שבועיים והיא מפורקת וחייבת לעשן כדי להרגע ולתפקד.
הבת שלה דווקא התאוששה יחסית מהר וחזרה לבי"ס, לחברים ולחוגים וביום רביעי יש לה הופעה בחוג ג'אז.

אני, מצידי, משתעלת כמו חולת שחפת, מודאגת קלות מכל מיני בלגנים שהקאובוי שלי עובר שם רחוק מעבר לים (נשים לשעבר יכולות להיות מניאקיות לפעמים כשיש הרבה כסף לחלוב מהבעל לשעבר), ומתה ללכת לעבוד ולחזור הביתה למיטה החמה שלי ולשמוע מהקאובוי שהכל בסדר והאקסית הבינה סוף סוף שלחנוק את הפרה זה לא יעזור לה לחלוב ממנה יותר חלב אלא רק יהרוג אותה, וללכת לישון.

אבל לא...
החברה של אמא צריכה תשומי, הבת שלה צריכה תשומי, החברה של החברה גם והילדים שלה... הילדים באירוע מן הסתם גם דורשים ומקבלים יחס וקעקוע לתפארת ריאלית אחוזה חיפה (הלוואי וכל הילדים בארץ ילמדו מהם איך מתנהגים! 70 ילדים ואווירה תענוג! דבר נדיר בגילאים האלו ובכלל). אני בלב כבד מוותרת על טרמפ עד הבית כי הבטחתי לילדה של החברה שאני אצייר לה קעקועים בבוקר וגם ציור של פייה על הקיר, ולא נעים לי להבריז לילדה בת בקושי 9 שרק לא מזמן איבדה גם סבא וגם סבתא.
אז מצאתי את עצמי ערה עד 3 וחצי בבוקר, נחנקת מהשיעול, תחת תחקיר של החברה של אמא.
אני מדברת חלש, היא בקושי שומעת (עלק בגלל המזגן, בגלל הג'ויינט אם כבר...) הגרון שלי חנוק, אני לא מצליחה להגביר את הקול. אני נאלצת לחזור על כל דבר כמה פעמים.
בשלב מסויים, אחרי אין ספור כוסות מים, אני מתייאשת ופורשת למיטה.
כמויות המים ששתיתי כדי להקל על הגרון הופכות יותר מדי מהר ויותר מדי פעמים בלילה לפיפי ואז צריך לצאת מהמיטה החמה לאסלה הקפואה. ברגעים שכאלה אני מקנאה בגברים שמשתינים בעמידה.

בבוקר אני כמה למסכת מחודשת של נתינת תשומי תחת מתקפת פולניות מצד החברה של אמא "תאכלי משהו" אני לא מסוגלת לאכול כלום במצב הזה, אני מקיאה כשאני אוכלת יותר מכמות קטנטנה בגלל השיעולים. היא מנסה לשכנע אותי לקחת סירופ נגד שיעול שאני מנסיון יודעת שגם אותו אני מקיאה, ואני מסרבת בנימוס והיא ממשיכה בשלה לנדנד כל 5 דקות.

היא רוצה שאבוא איתן לחברים לארוחת צהרים, אני כבר מתה להגיע הביתה, לא אוהבת להיות בדרכים כשמחשיך וגשום. אז אני מסרבת בנימוס. זה לא שיש לי יותר מדי תאבון גם ככה. "את לא אוכלת כלום, מה אמא שלך עושה איתך? את ממש בעייתית עם אוכל" מצאה לה... אני אצל אמא בולסת בלי הפסקה כשאני מרגישה טוב, היא אפילו לא צריכה לנדנד יותר מדי.

במונית השירות בדרך הביתה אני סוף סוף נושמת לרווחה!
גשם קליל כזה עם טיפות קטנטנות מתחיל לרדת, ברדיו שירי חורף קיטשיים כמו שאני אוהבת ואני נרגעת כמעה.

בבית אני מגלה בצג השיחות בטלפון שהקאובוי חיפש אותי כמה וכמה פעמים, הוא שכח שאני אהיה בחיפה ויצא מהבית למקסיקו בלי לקחת איתו את מס' הטלפון הנייד שלי.
התקשרתי אליו להגיד שאני בבית והוא התקשר אלי בחזרה וסיפר את כל ההרפתקאות שעבר ביממה האחרונה. היה כיף להקשיב לו ולשמוע את מה שעבר.
החיים שלו כאלו מטורפים שאם יהפכו אותם לספר או סרט, זה יעשה רושם כדבר בדיוני.
כשאני אומרת לו את זה הוא צוחק ואומר שהחיים שלו הם כלום לעומת האנשים שהוא מכיר. "אבל את הסיפורים שלהם אני לא שומעת" אמרתי לו, "אני שומעת אותך ובא לי לכתוב איזה טלנובלה ממך" ... שמחתי לשמוע ממנו ושמחתי בעיקר לשמוע שהגברת לשעבר ויתרה על הרעיון לחלוב לו גם את העורקים...

חוצמזה קרה הערב מאורע משמח ומרגש עבורי, החבר הקוסם שלי עבר שלב כמעט אחרון בריאלטי של הקוסמים, בדרך להיות היורש של אורי גלר.
אז תודה לכל מי שנענה לבקשתי ושלח לו SMS.
עוד שבועיים יהיה הגמר הגדול ואני מקווה שהוא יזכה!
אמנם גם האחרים שעלו לגמר הם סבבה, אבל אמיר לוסטיג הוא אדם יקר ומדהים, והוא ראוי לזכות.

בשמחה רבה שלחתי הודעות לכל מי שאני מכירה בבקשה להצביע עבורו, ואני מבקשת מראש גם לפעם הבאה. האיש הזה עזר לי בחיים כל כך הרבה פעמים, כשנפרדתי מבן זוג והייתי שבורה נפשית הוא תמך בי יותר מכל חברה, כשהקמתי את העסק הוא עזר לי בצעדי הראשונים, לקח אותי לאירועים שלו שאקבל חשיפה, הכיר לי משרדי הפקה, ארגן לי רו"ח, ועוד כל מיני דברים שלא היה לי בהם מושג. הוא מטפל מדהים ברפואה סינית ו"תיקן" אותי לא פעם כשהייתי גמורה, וזה רק על קצה המזלג ממה שהאיש הנפלא הזה עושה למען אנשים בכלל!

הוא מלמד ליצנים רפואיים קסמים וקיפול בלונים, מופיע בהתנדבות בבתי חולים, ובכל מיני מקומות שיש בהם אנשים במצוקה.
הוא חבר טוב לכולם, הוא הקוסם עם הכי הרבה ידע בקסמים בארץ וגם בעולם, טובי הקוסמים מתיעצים איתו לפני הופעות חשובות והוא תמיד מוכן להושיט עזרה, ולעולם לא ידרוך על חבר בדרך לתהילה.
אני לא יודעת אם ראיתם את התוכנית הערב, אבל מפגן החברות שלו עם שימי אטיאס – שום דבר מזה לא היה מזוייף. אמיר עזר גם לו להגיע למה שהוא היום. גם לליאור סושרד שיהיה בתוכנית בשבוע הבא.

אני לרגע מרגישה כאילו אני כותבת הספד על אדם חי, כי בד"כ אנשים מחכים עד אחרי שהאדם מתפגר כדי לומר את שבחו, אבל אני לא אוהבת את הגישה הזו, אני מאמינה שזה טוב לומר את שבחו של אדם בפניו ובחייו.
אם אדם עושה טוב לאנשים – מן הראוי שיקבל את הכבוד וההערכה שהוא ראוי להם הרבה לפני שהוא שבע אמות מתחת לאדמה.
אמיר לוסטיג בהחלט ראוי לכבוד ולהערכה הזו ואני גאה בו ושמחה להיות בין חבריו הקרובים. ואני מאוד אשמח לראות אותו זוכה גם בגמר וזוכה בפרס הגדול!
אצלי הוא תמיד במקום הראשון!