ואני עושה לעצמי אאוטינג מטורף ברגע זה...
אבל...
אני מחר מציירת על סלברטאית בשידור בטלוויזיה
ואני כבר לא יכולה להתאפק ולשמור את זה לעצמי בבטן.
ההתרגשות החזיקה אותי ערה אתמול כל הלילה, מול ארון הבגדים, שולפת ומודדת ומתלבטת מה ללבוש...
אפילו קבעתי עם חברה שהיא מלבישה במקצועה כדי שתיעץ לי, אבל אז נזכרתי שכיוון שאצייר אולי בחינה - אני חייבת ללבוש שחור או להסתכן בלהרוס בגד שאני אוהבת, אז זה כבר צימצם את האפשרויות.
ואז פתאום נזכרתי שיעשו קלוז אפ על הידים בוודאי - והציפורניים שלי מלאות כתמים שחורים מחינה כי אני שונאת לעבוד עם כפפות - מה שחייב אותי ב 4 לפנות בוקר למרוח לק בצבע דם על הציפורניים בידיים, וכדי לא לקפח אף אחד - לק סגול כהה על ציפורני הרגליים.
עכשיו אני עם ציפורניים צבועות ומצויירות, בידיים דגם שקיעה וברגלים וורדים פורחים בוורוד וירקרק.
יש על המיטה שני סטים של לבוש למחר שאבחר בינהם (טלפון למלבישה בערב יעזור לפתור את הדילמה).
שיער אסוף? פזור?
אני לא רגילה להיות בצד הזה שמצטלם לטלוויזיה
עם מצלמות סטיליס אני חיה בשלום ובהרמוניה (הרבה תודות לאביס וגם לבונדג')
ואלו היו תמונות לפה - בין חברים
לא תוכנית טלוויזיה מול כל המדינה!!!
ופתאום עולות המחשבות... המפיקה ביקשה שאצייר על המנחה, לא דיברה על ראיון, אבל אם ישאלו אותי משהו? לדבר מול מצלמה מלחיץ אפילו יותר מסתם להצטלם.
טוב שיש לי תמיד רסקיו של פרחי באך - ירגיע אותי קצת לפני, זה או איזה כוסית יין אדום...
בעצם - שום אלכוהול! אני צריכה להיות בפוקוס!
שיגיע כבר מחר בערב, רוצה להיות כבר אחרי!
לפני 19 שנים. 28 במאי 2005 בשעה 12:28
